לפני 11 שנים. 13 בינואר 2013 בשעה 15:06
היא מסתובבת אחוזת טירוף ושגעון בחדר
זה לא קשור אלי
נאלצה לפטר עובד ותיק שלה, אחד האהובים.
בימים שמפטרת עובדים היא ישר רצה אלי
טוענת שפה, אצלי היא מקבלת פרופורציות
זה המקום השקט היחיד שלכיסא שלה אין בו שום ערך ומשמעות
כל הכעס, כל האדרנלין, כל האגו והמסכות נופלים עם כניסתה בדלת
פעם היה קשה להורידאותה לארבע
היום כבר מחוץ לדלת היא מחכה מרובעת
מכופפת
קטנה
בלי דאגות
בלי אחריות
מפקידה כולה בידי
מחכה לכאב, מחכה לשחרור, מחכה לחיבוק אב
צועקת חופש, צועקת מכאב, צועקת הנאה
אין לה כל חפץ לחזור לעולמה, בעולמי היא נבלעת למערכת עיכול היודעת לשמור על נפשה התמימה
הנפש שכבר שכחה שקיימת, זו המזוקקת, לפני שבנתה דמות
ולהכיל את כולה זו מלאכה לא קלה
אך להכיל ולהאכילה מכפית השקט שלי זו המלאכה הכי מספקת בעולם