בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הנכתבים

תמונות הנאספות למכונת העריכה של החיים
לפני 8 שנים. 19 במרץ 2016 בשעה 13:26

כל ספאנק שלו הוא צרחת אהבה

כל ישבן מאדים שלה מקבל צבעו של ליבה המתרחב

 

לפעמים מספיק מבט להיכנס לעיניה

מאחורי מסכי הפחד, התאווה, המרדנות, הכניעות

האמת צועקת

 

אם קוראים להם וניל, מה זה אומר שכמעט העולם כולו מכור לשוקולד?

אם קוראים לזה רגיל, מה זה אומר שכל העולם רוצה להרגיש מיוחד?

 

האנושות כולה הופכת קיצונית

חיים בעולם שממצה עצמו ועובר ליד

נעלמו המשחקים הקטנים

כבר ראינו הכל

 

2 ידיים, 2 רגליים, 2 עיניים, שני שדיים, שני ישבנים, שני נחיריים, שני אוזניים, הכל זוגי

איך דווקא הבודדים יכולים להכיל אותו אצלה או לעטוף אותו בה?

(תקף גם למוח וללב - לחושבים עם ראש כחול)

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י