שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

חשבתי ש...

כל מה שעובר לי בראש
לפני 17 שנים. 7 בינואר 2007 בשעה 23:09

זהו!! סוף סוף הבראתי..! אין כמו לצאת מהמיטה, להתלבש ולצאת מהבית...

איזה יום שמח לי היום..


אז המשך לילה שמח לכוווווולם...

לפני 17 שנים. 4 בינואר 2007 בשעה 11:00

אוףףףף כבר נהיה לי צורה של מיטה... נמאס להיות חולה כל היום!!!
אמרתי כבר שאני שונאתת להיות חולה????

לפני 17 שנים. 2 בינואר 2007 בשעה 22:53

אני חולה! שונאת להיות חולה!! מהבוקר בקושי יצאתי מהמיטה ועכשיו בערב עוד היה לי ארוע שהייתי חייבת להשתתף בו... הגרון שלי כואב וצורב.. (בטח מהמציצה הארוכה של אתמול..;)
אז עכשיו אנ'לכת לישון בתקוה שכשאקום ארגיש יותר טוב.

לפני 17 שנים. 2 בינואר 2007 בשעה 22:52

הלכת ממני אבל לפחות השארת לי מזכרות.. שרירי הגוף שלי כואבים מהרכיבה עליך.. והתחת שלי עוד כואב נורא ואפילו יש לי קצת דימום באזור... אז ככה שאתה אולי שכחת אותי, אבל אני לא יכולה לשכוח אותך. כל תנועה שאני עושה מזכירה לי אותך...

לפני 17 שנים. 2 בינואר 2007 בשעה 9:11

נכנסתי לאוטו. הסתכלתי בעיניך ומלמלתי- "מתייצבת לשימושך אדוני." הלב שלי הלם בפראות, שמחתי לראות אותך שוב, שמחתי אבל גם חששתי קצת.. התחלנו לנסוע. הסתכלתי עליך, נהניתי לראות אותך, החזקתי את הידיים שלי חזק כדי שלא אתחיל ללטף אותך, את הזיפים שלך שכה אהבתי..
הגענו. הסרת את חגורת הכיסא שלך, דוממת את המנוע והסתכלת עלי. הסתכלתי עליך בחזרה, ממתינה להוראות. "את יודעת איך אני" אמרת "פאסיבי.."
ואני אמרתי "אתה הבוס. תוביל"
הסתכלת עליי, ראיתי בעיניך את התשוקה, את החירמון ההולך וגובר.
"אני הבוס? את בטוחה?"
"כן. אתה הבוס"
"אז בואי קודם כל נעבור אחורה"
ישבת בספסל האחורי ואני נכנסתי אחריך. סגרתי את הדלת והסתכלתי עליך.
ראיתי בעיניך את המבט שכה אהבתי, את המבט השולט, המאיים. הנחת את ידך על עורפי, לחצת בחוזקה והורדת לי קצת את הראש, השתדלתי להתחמק מעיניך, הסתכלתי על הריצפה,אבל אתה סובבת את ראשי לכיוונך שוב ושוב בחוזקה. "מי האדון שלך?" שאלת.
ואני לחשתי "אתה" ואתה החזקת בי בחוזקה "תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי מי האדון שלך, רכוש" "הסתכלתי עליך ולא הצלחתי לדבר. רציתי לצרוח "אתה אדוני!" אבל לא יצא לי קול מהפה. ראיתי שאתה מתחיל לאבד סבלנות, החזקת חזק מאד ועורפי כבר כאב ואמרת "לא שמעתי" ואני אמרתי "אתה אדוני"
"את רוצה למצוץ לי, זונה?"
"מאד, אדוני"
"תתפשטי" ציווית. ואני שמחתי להיענות. השלתי את מלבושיי שיכבה אחרי שיכבה.
במבט לאחור, קצת מוזר לי שלא היתה לי שניית-מבוכה כשישבתי מולך ערומה והבטת בי בעינייך רעבות, טורפות. אבל נהניתי לשבת מולך ערומה, לתת לך לראות את הגוף שלי, את הגוף שלך..
הורדת את המכנסיים שלך והנחתת את ראשי על הזין שלך שעמד לגובה, הכנסתי אותו לפה שלי מתענגת על טעמך, על קשיותו של הזין. הרמת והורדת את הראש שלי על גבי הזין שלך במהירות התחלתי קצת להסתחרר, נגמר לי האויר, לא היה זמן לנשום. אבל שמעתי את קולות ההנאה שהשמעת וזה חירמן אותי בטרוף. הריח שלך התחיל להתפשט בחלל האוטו. הזין שלך ממלא את כל פי. הורדת ממני את ידיך ונתת לי להתנהל לבד. הרטבתי את הזין שלך מהבסיס ועד הקודקוד, ליקקתי וליקקתי ולא שבעתי. הכנסתי אותו לפה שלי וניסיתי להכניס אותו ממש עד הגרון, שמעתי אותך נהנה כל כך. "כן ככה עמוק, זונה שלי, לתוך הגרון, זונה" ואני התחרמנתי.. הרגשתי את הכוס שלי רטוב לגמרי. המשכתי למצוץ לך. הרגשתי את היד שלך פורעת את שיער ראשי, ליטפת לי את השיער, ידעתי שהמשיכה בדרך. ולמרות זאת הופתעתי כשאחזת בשיערי והרמת אותי ממך. הסתכלת עליי. על הגוף שלי. ליטפת את שדיי. ואז ציווית "תאונני" הסתכלתי עליך במבוכה, אבל המבט שהחזרת לי היה בלתי מתפשר ורציני להחריד "תאונני, זונה"
התחלתי לאונן מולך אבל עוד לפני שהספקתי מצאתי את הלשון שלך על הדגדגן שלי. ליקקת ועינגת ומצצת כל כך טוב. הרמת לי קצת את האגן והתחלת להחדיר אצבעות. ריחפתי. היה לי כל כך טוב. הכנסת אצבע אחת ואז עוד אחת ואני גנחתי ויללתי ונהמתי והנחתי את ידי על ראשך כדי שלא תתרומם פתאום ותפסיק. אבל אתה המשכת ואני גנחתי יותר בקול ויותר בקול, הרעדת את אצבעותיך בתוכי, כמו שאני אוהבת. צעקתי בקול. וגמרתי. ואתה נתת לק אחרון, ועוד לק נוסף לשד שלי
כופפת אותי לכיוון הזין שלך. "תמצצי, זונה" מצצתי ומצצתי עוד ועוד. "את רוצה שאני יחדור לך לתחת?" היססתי לרגע, שאלת שוב. זכרתי את הכללים מאתמול. ונאמנה למילה שלי אמרתי "כן אדוני".
פיסקת את רגליך - "שבי" ציווית. התיישבתי. ניסית לחדור אבל זה היה קשה. החור שלי היה קטן וצר. "על ארבע" פקדת. ירדתי על 4 על הספסל ואתה רכנת מעלי. הרגשתי אותך על הגב שלי. ואז התחלת לחדור. אלוהים כמה שזה כאב! צעקתי וצרחתי ואתה המשכת. יצאת קצת ונכנסת שוב. ואני החזקתי חזק במשענת והרגשתי את התחת שלי נקרע. ואתה שאלת בקול דואג, כמעט אבהי, "את בסדר?" ומשלא עניתי שאלת שוב "את בסדר?" והנהנתי בראשי כי לא יכולתי לדבר. אז המשכנו. "שבי עליי" אמרת. ואני התישבתי. הרגשתי את הזין שלך בתוכי. זה היה מוזר, אבל הרגיש כל כך טוב. כמעט כאילו זה מקומו הטבעי מאז ומעולם.
נתת לי רגע להרגע ואז התחלת להרים ולהוריד אותי עליך. רכבתי עליך במהירות והרגשתי את הזין שלך יוצא ונכנס בעוצמה. שמעתי את רעש המפגש שבין התחת שלי לאגן שלך. שמעתי אותך גונח מהנאה. שמעתי את עצמי צועקת מתשוקה.
הרגליים שלי התחילו לכאוב מהמאמץ אבל לא רציתי להפסיק. ואתה המשכת. אחזת בי חזק והמשכת להרים ולהוריד אותי. השענת אותי עליך וגנחת לי באוזן. "או אלוהים. שלא יגמר לעולם" חשבתי.
ואז יצאת ממני והורית לי להמשיך למצוץ. הכנסתי את הזין שלך לפה שלי. ליקקתי וליפפתי עם הלשון וינקתי אותו וזיינתי ת'פה שלי כל כך חזק ששרירי הלסת כבר כאבו מרוב מאמץ. אבל אתה עוד לא גמרת אז המשכתי. התחלת לרעוד והבנתי שהגמירה שלך בדרך. התכוננתי להתרומם כדי שתגמור לי על הפרצוף אבל אתה אמרת- "אני רוצה לגמור בתוך הפה שלך". הרמתי אליך עיניים מופתעות. "אני יודע שאת לא רוצה"-אמרת-"אבל אני רוצה!"
"תפתחי את הפה, זונה!" ציווית. ואני כמו כלבה ממושמעת פתחתי. הרגשתי את הזרע החם שלך על הלשון שלי. גנחת ואמרת- "תמשיכי למצוץ עכשיו, כשהוא מגורה" ואני המשכתי. לא רציתי, אבל המשכתי. עם הזרע שלך בתוך הפה שלי המשכתי למצוץ לך.
ישבתי שרועה על הספסל מסתכלת עליך.
"נהנת?" שאלתי. "כן. מאד" אמרת בקול חזק. "ואת?" "כן. מאד" אמרתי בקול עדין. פוחדת לדבר לידך בקול. ואתה חייכת.
רציתי כל כך שתמשיך לרדת לי עוד ועוד. אבל אמרת שהתעייפת ושאתה גמור אז התביישתי לבקש. לא רציתי להתלבש וללכת הביתה. רציתי להמשיך. רציתי להרגיש את הלשון החמה שלך חודרת אלי. רציתי להרגיש את שדיי בין שפתיך. אבל אתה היית עייף. וויתרתי.

"ניפרד כידידים?" שאלתי

ואתה צחקת.

לפני 17 שנים. 1 בינואר 2007 בשעה 19:25

כל הבוקר רצו לי סרטים בראש- מה יהיה? מה תעשה לי? אני רוצה את זה בכלל? אולי לא אלך וזהו?
זכרתי את הכללים מאתמול. "כלל מספר אחד- את נכנסת לאוטו ב"לוק" הכי שפחתי שיש, מסתכלת לי בעיניים במבט מתמסר ואומרת 'מתייצבת לשימושך אדוני' וחסר לך שהלוק לא יהיה ממש כנוע!!"
פחדתי שלא אצליח להגיד מה שרצית, שלא אצליח להביט לתוך עיניך, פחדתי שתכעס ותעניש. ממש רעדתי והרגשתי חולה כל הבוקר. כשהגיעה השעה המיועדת סוף סוף הלכתי למקום שקבענו. הקדמתי ב-4 דקות והתחלתי להסתובב באזור. כשאחרת בדקה עוד חיכיתי, אחרי 2 דקות התקשרתי ולא ענית. אחרי 10 דקות התקשרתי ולא ענית. המשכתי לטייל ברחוב, מושכת מבטים אל התימהונית שמסתובבת סביב הזנב של עצמה.. אחרי חצי שעה כשהתקשרתי ושוב לא ענית לי התחלתי לשוב על עקבותיי ואחרי שלושת-רבעי שעה מהשעה שקבענו יצאתי לגמרי מהאזור.
לא ידעתי מה לחשוב, שכחת אותי? באת ולא ראית אותי? אולי ברגע האחרון החלטת שלא בא לך עליי? אולי אתה כועס עלי?
אחרי כמה דקות של הליכה לכיוון האוטובוס שייקח אותי לביתי הרגשתי שאני לא רק מבואסת ומאוכזבת אלא קצת קצת מתחילה לכעוס. לא רציתי לכעוס עליך, לא רציתי לכעוס על אדוני. אז התחלתי להגיד לעצמי- אולי אתה מעמיד אותי במבחן לראות כמה אני נאמנה לך ולראות שאני מקבלת את מעשיך בשלמות ובהכנעה?! וזה באמת התחיל קצת להרגיע אותי.
ואז התקשרת- "שכחתי את הנייד בבית אז לא באתי".
התירוץ נשמע לי כל כך הגיוני, כל כך אמין, שבושתי בעצמי שפקפקתי בך. איך יכולתי לחשוד בך שלא באת בכוונה?? הרי אתה השלימות האמיתית והאמיתות השלימה..
"אז את עוד רוצה לעשות את זה?" – שאלת. ואני מתוך מכלול הרגשות: האכזבה ממך ומעצמי-מתגובתי, הבושה... אמרתי "לא". ככה חד וברור. ואתה אמרת- "אוקי. נדבר יותר מאוחר" וניתקת.
העיניים שלי התחילו לדמוע. נשמתי עמוק כדי שלא אתחיל לבכות באמצע האוטובוס. מה עשיתי?? למה אמרתי לא?? הרי אני יודעת שאני רוצה אותך! חרטה הציפה אותי ומייד חייגתי חזרה- "במחשבה שנייה אני רוצה!" אמרתי, ואתה אמרת- "לא נשמע שאת סגורה על עצמך.."
"אני יודעת" אמרתי "אולי כי אני עוד טיפה מאוכזבת.." ואתה מיהרת להתנצל- "באמת ששכחתי ת'נייד בבית. קורה, לא?! את רוצה שאתקשר מהבית שתראי שאני בבית ולא עבדתי עליך??" גל של תדהמה-עצמית נפל עליי. אני גורמת לך לחשוב שאני לא מאמינה לך?? אוי ואבוי! לאן הגענו? "אני יודעת שאתה בבית. אני לא צריכה הוכחות. אני מאמינה לך. אני רוצה להיפגש איתך."

ונפגשנו.

ועל מה שהיה בסוף- בפוסט הבא..

לפני 17 שנים. 31 בדצמבר 2006 בשעה 9:44

http://luvbight.com/2006122501/mesh/galleries/f0612bc/photo0.html

לכבוד השנה החדשה... תהנו!

לפני 17 שנים. 30 בדצמבר 2006 בשעה 23:53

לפעמים נראה לי שמלכות-המילים (ומלכי ושפחות ועבדי-המילים גם..) כולם התקבצו ובאו לכאן.. אני יושבת כבר שעות מול המחשב רק באתר "הכלוב" ויש כאן מאות סיפורים מדהימים. אז באמת חן חן לכל הכותבים והכותבות שמשקיעים מזמנם ומכוחם כדי לפנק אותנו, קוראיהם הנאמנים, בעוד פנטזיה מלאת ריגוש... תודה! תמשיכו ככה...

לפני 17 שנים. 28 בדצמבר 2006 בשעה 15:02

ואיך זה זז בימים
ולא מרפה בשנים
ולפעמים זה דוחף אותי
והדברים משתנים
על אף כל מה שבפנים
אל תוך בדידות זה גונב אותי
ובלילות זה רודף ובימים זה הודף
והניצוץ מסנוור אותי
אשליה מתוקה
עוד שקר מר מביאה
כל כך צרה היא הוויתי[b]

<מוש בן ארי/אנצל>

לפני 17 שנים. 28 בדצמבר 2006 בשעה 14:14

הכל התחיל בצהרים משעמם שכזה, אחד מני אלף, קפצתי לביקור קטנטן בצ'אט של תפוז, והביקור התמים הניב אותך.. עומר. אדוני לשעבר, אהובי לנצח. איך ויתרתי עליך??? איך עשיתי טעות כל כך גדולה??
לא מצליחה להוציא אותך מהראש שלי. אתה התגלמות כל מה שהייתי רוצה שיהיה בגבר שלי, באדון שלי! ידעת לשלוט ולצוות ומצד שני- להתחשב, לעודד ולתת משוב חיובי. לימדת אותי כל כך הרבה בזמן כל כך קצר שכל רגע איתך היה שיעור מאלף. מהרגע הראשון הרגשתי כאילו אני מכירה אותך מאיזה-שהוא מקום, כאילו כבר דיברנו בעבר. היה לי נעים לידך, הרגשתי מוגנת בתוך חיבוקך האוהב, בידייך שהמיסו אותי. הרגשתי מושלמת כשלחשת לי מילות אהבה באוזן, כשנישקת את צווארי. כשנתת לי להתענג על לשונך בתוך פי.
עומר, אהוב לבי, איך יכולתי לוותר על בנאדם שהעניק לי כל כך הרבה?! שגרם לי להאמין בעצמי, להכיר את עצמי מזוויות שלא ידעתי שהן קיימות. לימדת אותי כל כך הרבה, אבל בעיקר לימדת אותי.. ללמוד. איך אמרת לי- "תמיד תשאפי לדעת יותר". והדרך בה הבטת עלי בעיניך הרעבות, האוהבות, החכמות. בעיניים המצוות, הנהנות, המלטפות, המגורות. במבטים בלתי נלאים. איך נגסת וליטפת את שדיי, את פטמותיי הזקורות תחת מגע ידך, ואת בטני שוב ושוב ושוב בלי להפסיק, בלי שנמאס לך. בעיניים שמתות לטעום כל פיסה ממני. איך ביקשת לחצות עוד גבול, ובטיפשותי סירבתי, איך ביקשת לכבוש עוד חלק ממני אבל בחירשות-לבי לא נתתי לך. איך גמרת ממני שוב ושוב עד שגמרת איתי.. המבט האחרון שנתת בי. עם כל כך הרבה אהבה, כל כך הרבה געגוע עתידי, כל כך הרבה אתה...
אף פעם לא חשבתי שאמצא גבר שיהיה כל כך כלבבי, אבל אותה הוכחת לי שטעיתי! רק בידיך אני מרגישה מוגנת, כששכבתי עליך עם כל משקלי (איך צחקת עלי כששאלתי אם אני מכבידה, זוכר?!) ועטפת אותי בזרועותיך החסונות והצמדת אותי אליך, כמו רצית לחבר אותנו לאחד, הרגשתי שאני יכולה להישאר ככה שעות, ימים.. הרגשתי שהגעתי אל המנוחה.. היית כל כך טוב אלי שאני לא יודעת מה נתן לי את האומץ להגיד לך שהגיע הסוף לקשר שלנו..
"סקס הפרידה", שהצעת ונעניתי, היה השיא. היית מדהים. לא יכולתי להיפרד ממך. לא הצלחתי לחשוב על יציאה מהאוטו בפעם האחרונה.. ניסיתי להסניף אותך כמה שיותר באותו ערב, כדי שיישאר לי מספיק לתמיד, אבל כבר עכשיו נגמר לי כל הריח... ואני מתגעגעת!!
עומר, אהוב לבי, משאת נפשי. הראית לי את כוחי בכתיבה. איך גרמתי לך לגמור שוב ושוב רק מהמילים שלי, עוד לפני שראית את עיניי שכה אהבת, לפני ששמעת את נשימותיי שכה גירו אותך, לפני הכל היו המילים, ואתה ידעת להנות גם מהן. נתת לי להרגיש מלכת העולם, ועדיין שפחתך. איך אמרת לי באחד המשפטים הראשונים שהחלפנו- "אני שולט בעיקר ברגש, פחות בעניינים פיזיים" והוכחת לי את זה שוב ושוב כששבית אותי בקסמיך, כשהפנטת אותי ביכולותיך. כשחזיתי לראשונה בפלאיך..
איך חדרתי צפונותיך
איך טיילתי משעוליך
איך חרשתי שדותיך
וטעמתי אוצרותיך
דפקתי בשעריך
ופתחת מבואיך
וקשרת אותי בכבלי אהבתך
ליטפתי את קוציך
שליטפוני במגעם
ופרטתי על פניך
כמו היו כינור עדין

עומר מלאך שלי. תמיד תישאר בליבי. גם אם אוקיינוסים יפרידו בינינו הם לא יוכלו לה, לאש האהבה.
למרות הבדלי הגיל - - למרות הפערים שמ?נית, בשבילי הם היו גשרים להגיע אליך. כל פער היה קרש קפיצה לעולם שלך..

"אני אוהבת אותך" אמרתי לך ואתה אמרת- "זה מסבך את העניין"
והאמת היא שצדקת

אני אוהבת אותך עומר
ועכשיו נשארה האהבה

אבל לא נשאר עומר