" והיום אני יודע מהו 24/7 או לפחות הגרסה העדכנית של שנות ה 2000 לכך – וזה לא רק בדמיון – זה הכי מעשי שקיים: לחוש את הכאב שלה ולהפכו לשלי - מחד ולגעת באושר שלה, להרגיש שהאושר שלה הוא גם שלי - מאידך, לנסות ולעשות הכל כדי להקל עליה, להיות שם כשהיא צריכה, לדעת להיות שם כשהיא צריכה, ולדעת להעלם במקרים בהם זה נחוץ לה, לנסות לחשוב כל הזמן מה לעשות כדי שלה יהיה יותר קל, לבטוח בה ללא עוררין, לא להמציא תירוצים, לא לתת הסברים, לנסות לא להגיע למצב בו יש צורך בהסברים, לא לאחר, לציית, ללמוד אותה, את הדרישות שלה, את הרצונות שלה, לשאוף לדעת הכל – גם את הדבר הכי "קטן" כמו 2 קוביות הקרח בכוס השתייה שלה – לדעת שאין "דבר קטן" – אלוהים הוא בפרטים בכל תחום – ובוודאי שבתחום הזה לדעת את מקומי הנחות לעומת מקומה - והכי חשוב בעולם – בו זמנית לשמור על העצמיות שלי – והכל 24 שעות 7 ימים בשבוע7 ימים בשבוע.
בחיים שלי 24/7 זו מציאות, מציאות נפלאה, כי בעיניים שלי 24/7 זו אהבה טהורה שאינה תלויה בדבר – והכי יפה בזה שככל שהזמן חולף הכל מתעצם – בניגוד לקשרים וניליים בהם ככל שהזמן חולף "מתרגלים" לצד השני והרגשות מתקהים... בקשר 24/7 מהסוג המתואר לעיל, לעולם לא ניתן ל"התרגל" או להגיע ל"רוויה" (לפחות מהכיוון שלי כסאב) – כי כל פעולה הכי קטנה שתבצעו עבורה – מקבלת משמעות שונה מיוחדת ואחרת מהמשמעות ה"רגילה" – כל דבר ולו הקטן ביותר שהיא תעניק לכם – יהיה תמיד "ענק" – כל שיחת טלפון איתה תהיה ארוע חגיגי, כל מפגש איתה תחושו ברעד הפנימי שירעיד כל איבר בגופכם ואת היראה כלפיה – ואין זה משנה כמה כאלו היו."
פרקליט יקר, הופתעתי עד מאוד לדעת שאתה עוקב אחרי השיעורים הוירטואליים שלי ושלדעתך לא יזיק לעבדים ללמוד ויש הרבה מה ללמוד..
הדברים שכתבת כאן בעבר, מחממים לי את הלב ונותנים תקווה בימים שבהם נדמה כי לא אמצא את מה שאני מחפשת. כמה חבל שלא הכרתי אותך כשהיית בן- 6.
בכמיהה לשעבד אחד, הראוי שאלמד אותו.
ונוס.
לפני 16 שנים. 16 במאי 2008 בשעה 18:15