לפני 10 שנים. 25 בנובמבר 2013 בשעה 14:47
גניחה...
היא מתפתלת בתוך החגורות שמונעות ממנה לזוז, כמעט מונעות ממנה לנשום.
אני מסתכל על השעון, כמעט שעתיים. עוד קצת.
הוויברטורים שנעוצים בתוכה מתפתלים ומזמזמים להם, אין צורך לדאוג לבטריות. אנחנו עובדים על מתח ישיר פה.
הגניחות והצוויחות מתחילות שוב לעלות אוקטבה.
אני מחכה בסבלנות עד לרגע שלאחריו נראה כי היא תתפוצץ ומכבה את הזרם.
"לאאאא!!!! לאאאאא!!! בבקשה!!!!!" נשמעת צרחה חנוקה ומתייפחת מאחורי הגאג.
אני מרים את השוט ומצליף בשדיים הקשורים, בירכיים החשופות. מסובב אותה על הבטן ומצליף בישבן ובירכיים עד שהן בוערות באדום והיא צורחת את הדמעות.
אחרי שהדמעות מפסיקות אני מחדש את הזרם ומסתכל בשעון, כבר עברו שעתיים. ויש לנו עוד שעה והיא לא תגמור היום.
