היא שכבה על המזרן מותשת... מנסה לעשות סדר במהלך היום הנוראי הזה...
עינייה סירבו להתפקס, היא ידעה שהטיפות שזלגו לתוכן ימנעו ממנה לראות כמו שצריך עוד מספר שעות
אבל עדיין, היא הייתה חייבת לנסות לפקס אותן, להחזיר שליטה כלשהי למצב הזה.
המזרן מתחתיה היה לח והריח מסקס. חלקו שלה, רובו של אחרים.
היא נסתה לגרד את מצחה אבל הכפפות שהיא נעולות לכפות ידיה ומנעו ממנה להשתמש באצבעותיה
לא הניבו שום סיפוק.
היא שמעה את הדלת נפתחת ואת קול הצעדים הנכנסים לחדר.
היא לא ראתה אותו עד שהיה עליה, לוחץ ומותח. פותח ולוקח.
היא לא יכלה לעשות כלום חוץ מלתת לזה להיות, חלשה מכדי להתנגד. ועמוק בתוכה, היא גם לא רצתה להתנגד, רק להתמסר.
זה נגמר כמו שזה התחיל, אלים ומהיר. ואז הוא קם מעליה ונעלם מתוך החדר.
היא שכבה על המזרון מתנשמת... איזה מספר הוא היה? היא כבר הפסיקה לספור.
היא שמעה את הדלת נפתחת וקול צעדים נכנס אל החדר...
