לפני 17 שנים. 28 ביולי 2007 בשעה 21:11
היי,
כל פעם אני מתעצבנת מחדש, על אלו ש"יודעים": מה טוב בשבילנו,
בכלל יודעים מה טוב לי, ומה אני צריכה לעשות/ להתנהג.
וזה למה? מה פתאום אני כל כך כועוסה...
ישנו פורום, שהתעורר קצת בהייד פארק, בשם: טרנסווסטייטס,
האדמיניסטרטורית נעלמה מזמן, אבל הפורום כפורום מושך הרבה
קרוסים ומעריצים, הופיעה טיפוס חדש שיודע יותר טוב מכולם מה קורה
איתנו (יש לי הרגשה שהוא או דתי, או שהיה דתי), בקיצור עלה הנושא:
" איך אנו הקרוסים מרגישים כאשר אנו לובשות ומאוננות, בסוף איך אנו מרגישות?
אז כמה מאיתנו סיפרנו שבעבר,באמת היתה לנו הרגשה נוראה לאחר ה" מעשה"...
אך היום, גם התופעה מוכרת, ובעיקר הגענו/ הגעתי להכרה ולהשלמה מי אני?
וכן עם ההכרה שהתופעה לא תיעלם לעולם, והיא " מה לעשות" כאן להישאר,
להילחם בקרוסיות סופה להביא את הנלחם לאבדון, לשיגעון ולעיתים לצערי גם
למות!!!
אז החצוף הקטן ממשיך להתווכח, איתנו ולומר לנו שאנו לא אומרות את האמת
ולא יתכן לקבל את התופעה! ושזו סטיה. הנ"ל עשה לי טובה ו"הסכים" כי ה"סטיה"
היא לא נוראה כמו פידופליה...
אני כל כך לא סובלת אנשים כאלו! ! ! לצערי עלי לומר עליו שהוא פשוט טיפש,
חסר ניסיון ונימוס בסיסיים.
כל העיניין הנ"ל מחזיר אותי לנושא ההתלבשות שלי, אני אובססיבית לנושא,
והרכישות שלי עוברות את גבול הטעם הטוב ( בכמות, בכמות! לא באיכות...)
שנים עברו עד שהבנתי מי אני! ומה ההתלבשות עושה לי:
כאשר אני לבושה ( הכוונה למי שלא מבינה/ מבין, היא כאשר אני לבושה
בבגדי נשים, שאני לינדה), אני בשליטה, אני השולטת! אני רגועה יותר,
ובכלל טוב לי יותר, אני מרגישה שלמה יותר, אחראית יותר למעשי . . .
היצירתיות שלי כאדם יוצאת כשאני לינדה, אני חופשיה יותר, ללא כבלים עלי.
כגבר אני כבול לתכתיבי העולם שלנו, הישראלי יותר לתכתיבים איך אמור
גבר טיפוסי ישראלי להתנהג. נכון שאני לעולם לא אהיה מאצו' ישראלי מצוי ומזל
שכח! ! ! כי לינדה נמצאת תמיד איתי ותומכת מבפנים,
אני לא לבושה באותה התיחכום!!! כמו האני הנשית (לינדה), כי הרי
כגבר אני מנסה לעבור כמה שפחות מורגש וניראה, ולכן רוב ימות השנה
אני לובש בגדי הסוואה, ומשתדלת כגבר להיעלם בינות לאנשים האחרים,
בלתי נראה לעולם הרחב.
אז אתן אומרות למה לא להתלבש כלינדה כל הזמן, כאן, אני מגיעה למציאות
שבה אני נמצאת, ובתכתיבים שמסביבנו, יש לי אחריות לאישתי לילדים שלי,
ולמשפחה, מה לעשות, ואני לא חייה בווקום, והמשפחה שלי לא צריכה
לסבול ולהרגיש מאויימים, בגלל מי שאני! ולמה אתן שואלות, כי אנו
ושוב אני חוזרת למציאות הישראלית ! (נכון המצב היום טוב יותר, אבל לא טוב
עד כדי כך. . .). ומה לעשות אני לא רואה אותי מסתובבת לבושה כלינדה,
במקום העבודה שלי, ואני לא יודעת כמה סבלנות תהיה לסביבה שבה אני מתרועעת
מסביבי, אני עובדת בירושלים, עיר שגם כך מאד בעיתית, בלי העיניין שלי!
תראו, לינדה היא מלווה מעולה, משחררת לחץ נפלאה, ובכלל חלק ממני שאני
לעולם לא אפרד ממנו, גם אם הייתי יכול...
אבל אני חייה בתוך העם שלי, ואני לא לוחם/ לוחמת, ואני לא החירות " שעומדת
בראש העם". . . אני הוא אני וזה מה יש. ולסיום לינדה איתי להישאר! ואני מתכונן
להינות מכל רגע שאני יכולה ומקווה לכמה שיותר רגעים כאלו.
