יום הכיפורים הוא בעבור כל יהודי וישראלי יום של חשבון נפש וזיכרון
אין זה משנה כמה אתה דתי או אפיקורס, האם אתה צם או מארגן ארוחות שחיתות ביום זה, אין דרך להימנע מהאווירה הכללית של חשבון הנפש בין האדם למקום ובין אדם לסביבתו.
על אף שיהודים רבים מעבירים את הצום בתפילות ותעניות, האמונה אומרת כי מהותו של יום הכיפורים היא בקשת סליחה לחטאים שבין אדם לחברו, שכן לא יכול האדם באמת לבקש סליחה מהמקום. רוח זו אשר ניתן לראות אותה כמעין ניסיון ל'סולחה' בקנה מידה גדול היא למעשה זו שעומדת במהות היחס של היהדות לחברה וגישתה הפצפיסטית שוחרת השלום.
בבואי לעשות השנה חשבון נפש, אני מוצא כי עיקר הצער שלי הם בעבור דברים אשר נמנעתי מלעשות ולא על דברים אשר עשיתי, למרות שאני מנצל את ההזדמנות הזאת לבקש סליחה גם מכל אלו אשר מעשי או דברי פגעו בהם בצורה זו או אחרת ומבטיח להם שלמרות שלא הייתה בכך כוונת זדון, אשתדל להימנע מכך בעתיד.
אני מצטער ומתנצל בפני כל אותם אנשים אשר לא הייתי שם מספיק בעבורם ולא הענקתי להם את כל אשר רציתי או שהיה נחוץ להם, בפני כל אותם אנשים אשר היתה לי היכולת לעזור ולסייע להם ולא עשיתי זאת מספיק מסיבות שונות, וגם על המקרים שבהם נמנעתי מלעזור לאחרים וגם לעצמי ובלמתי את עצמי במקומות שראוי היה שאמשיך קדימה ואעשה את הדברים הנוספים הנחוצים.
והכי חשוב, אני מבקש להתנצל בפני מישהי חשובה לי מאוד ומיוחדת, אדם נפלא ומדהים, אשר לצערי הרב, למרות הכל, לא הצלחתי להעניק לה את כל אשר מגיע לה וראוי כי היא תקבל ממני ומהעולם.
אין לי אלא לסכם בתפילה כי כל חטאי וחטאי הסובבים אותי, הן בפני המקום והן בפני האדם יסלחו ויכופרו, ותחל לה שנה חדשה מלאה בכוונות ומעשים טובים, שנת אושר, שמחה, והרבה אהבה.
תודה לכולכם, וסליחה
לפני 15 שנים. 8 באוקטובר 2008 בשעה 13:17
