די!!!
לא רוצה יותר!!!
בתקופה האחרונה נחשפתי יותר מידי לצד המכוער של החיים ושל הקהילה והאנשים שלה. בתקופה האחרונה אני שומע מסביב על אנשים שמרגישים פגועים, אני שומע יותר מידי על אנשים שנפגעים בגלל אנשים אחרים שבעקיפין זה קשור אלי, ואני מרגיש יותר מידי אנשים שפוגעים בי.
עם הכאב שלי אני ועם זה שאנשים פוגעים בי מסוגל להתמודד. זה חלק מהאופי שלי, אבל כאשר אני מבין כי האנשים שסביבי נפגעים או ממני או בגלל הקשר שלהם אלי, וכאשר אני מבין שאנשים מנצלים אותי כדי לפגוע באחרים או שאנשים נפגעים סביבי כתוצאה מהקרבה שלהם אלי, אזי זה קורע אותי, ועם זה אני לא מסוגל להתמודד.
בסדר, תקראו לי חלש אבל יש דברים שאני לא רוצה ולא מסוגל להתמודד איתם. הכאב שלי עצמי מייסר אותי בכל פעם מחדש אבל אותו כבר למדתי לסבול. הכאב של האנשים החשובים לי הוא משהו שאני לא למדתי לקבל ואני לא מסוגל להתמודד איתו. זה פשוט בכל פעם קורע אותי לגזרים.
בימים האחרונים זה הגיע אלי מכל הכיוונים, זה הגיע אלי דרך החברים שלי, זה הגיע אלי דך האנשים שלא חברים שלי וניצלו את העזרה שהושטתי להם על מנת לפגוע בחברים שלי, עד אשר הם התמרדו כנגדי, ולבסוף זה גם הגיע אלי.
נמאס לי לחבק אנשים רק כדי שהם יוכלו לנצל את החיבוק שלי כדי לתקוע לי סכין בגב. די נגמרו לי המקומות בגב! הוא כבר מלא בסכינים. ולצערי הרב נוכחתי כי אין כמעט אף אחד בעולם הזה שלא יתקע לי סכין בגב אם זה יתאים לאינטרס שלו או כדי להוציא את העצבים שלו עלי או על העולם
אז כמו ברגעי משבר או הכרעה, שוב עלי לבחור נתיב. והפעם בחרתי את הנתיב שמתרחק מהאנשים ומהמקומות האהובים עלי.
בחרתי להתרחק מהחיים. נמאס לי לפגוע, נמאס לי שאנשים נפגעים בגללי, נמאס לי להיפגע. נמאס לי מהקלחת. נמאס לי מהביצה, נמאס לי מהכל. אין לי כח לזה. אני נכנע! די!
אין לי כח לכל הרוע הזה
אין לי כח למאבקים האלו
לא רוצה להילחם יותר
אז נשאר לי רק לחבק את עצמי
להתכנס בעצמי
תודה לכם על הטוב, על הרע, ועל הלא נודע
תודה, ושלום.
לפני 18 שנים. 18 בספטמבר 2005 בשעה 3:06
