"כבוד, למי פה יש כבוד?
אצלנו בקזאבלן היו נותנים כבוד לבן אדם, אפילו אם הוא לא בן אדם"
תמיד, עוד מהתקופה שהייתי ילד אהבתי את הסרט הזה. הוא דיבר אלי ברבדים הכי עמוקים של ערכים ויחס, אל האחר, אל השונה, אל הלא מוכר.
"על הגב הוא היה צריך לבוא ולקחת אותי אליו לחתונה, כמו שאני סחבתי אותו כשהוא היה פצוע הרבה יותר רחוק מזה"
אבל כיום כבוד הוא לא דבר של מה בכך. כיום לתת כבוד לאנשים זה לא דבר טבעי. יותר ויותר אני נתקל באנשים שבשבילם להתייחס לאחרים בכבוד זה משהו לא מוכר, לא ידוע, ובטח לא משהו שנהוג לעשות
פעם חשבתי שאני יכול לסמוך על אנשים, או לפחות על הקרובים אלי שיכבדו אותי, את הפרטיות שלי, וחשוב מכך – את האדם שאני. פעם חשבתי שלפחות מהקרובים אלי אני יכול לצפות ליחס הגון הוגן ומכובד. שיכבדו את הגבולות שאני מציב, שיכבדו את האדם שאני, ואם לא יתיחסו אלי טוב יותר מאשר היחס שהם מצפים ממני, אז לפחות לא פחות.
"לא טוב היות האדם לבדו" אמרו פעם אבותינו, אולם האם זה אומר שעל מנת שלא להיות לבד עליו להקריב את מי שהוא? האם זה אומר שכדי לא להיות לבד עליו להפסיק להיות אדם ולהפוך לאחת מחיות השדה?
לפני 17 שנים. 27 באוגוסט 2006 בשעה 7:46
