המושג הזה לקוח מהלקסיקון הצבאי אבל הוא מתאים גם באזרחות לפעמים.
נסעתי אתמול לפנות ערב לאחד מעיסוקי.
כן מיהרתי, וכן הייתי עייף בטירוף אחרי 20 דקות של שינה במהלך של 24 השעות האחרונות, ותוספו לזה עוד מגוון שלם של גורמים, אבל זה לא העיקר.
כן מיהרתי, ושלא לציטוט אני אפילו אהיה מוכן להודות ש"יתכן" ועברתי על המהירות המותרת במהלך רוב הנסיעה, אבל כל מי שאי פעם נסע איתי יודע שיש דברים שעליהם אני לא מתפשר עליהם וצמתים זה אחד מהם. גם בשלוש לפנות בוקר בעיר שוממה וריקה אני אעצור בכל תמרור עצור ולעולם לא אחצה צומת באדום.
הרמזור היה ירוק, אני בטוח בזה. ראיתי זאת בבירור למרות שהראש שלי היה במליארד מקומות אחרים, ומשמאלי הגיחה מכונית שניראה היה כאילו גם נהגה חושב שהיה לו ירוק.
במבט לאחור אחרי שכמעט התנגשנו במהירות גבוהה באמצע הצומת ניראה היה שגם לו היה רמזור ירוק, וכאשר שבתי למקום לאחר מכן ניסיתי להבין את מקור הבילבול, אבל לא הצלחתי. אני משוכנע שנסעתי בירוק מוחלט ויציב, ולמרות זאת כמעט נהרגתי היום בצומת, ואין לי מושג איך ולמה זה קרה.
אז הפעם, לצערם הרב של כמה וכמה מהאנשים שקוראים כאן את הבלוג הזה, זה היה רק כמעט אסון, ורק כמעט הייתה תאונה.
אני יכול לספר לכם שזה היה מהיר וקרוב מידי והחיים לא עוברים בחטף מול העיניים, אבל מצד שני אני רוצה להזהיר אתכם מהסכנות האורבות כל יום ובכל מקום. אי אפשר להבטיח כנגד כל דבר, אבל אפשר להיזהר.
אז בבקשה, החברים שלי הם מעטים מידי ויקרים לי מידי. תיזהרו שם בחוץ........
לפני 17 שנים. 3 בפברואר 2007 בשעה 16:58
