מילים מהמעמקים....

לפני כמה לילות
דיברתי עם איש אחד
שהיה לי חכם נורא.
דיברנו הרבה
על אהבות
ואכזבות
וחתולים.
אמרתי לו
שהתכונה שאני הכי אוהבת
מעריצה
בחתולים
וקצת גם
בי
זה שלא משנה מאיזה גובה הם יפלו
או מאיזה גובה יזרקו אותם
תמיד הם ינחתו על הרגליים
יחיכו חיוך חתולי
אדיש ומתנשא
וימשיכו ללכת
כאילו כלום לא קרה
ואף אחד לא נפל
ובטח לא הם

כשאמרתי את זה לאיש
שהיה לי חכם נורא
הוא שתק רגע
אחר כך, ענה
שזה בכלל לא ככה
אלא אחרת לגמרי,
שבעצם, החתולים רק עושים כאילו
שכלום לא כואב
והם נפלו על הרגלים.
בעצם הם נופלים על הגב
ונשברים בכל פעם מחדש
לרסיסים
אבל הם חתולים
ויודעים
שזה חלק מהתדמית שלהם,
ושכולם מצפים
שהם יפלו תמיד על הרגלים
אז הם לא מראים לאף אחד
שזה בכלל לא ככה באמת.

האיש הזה לא ראה את הפנים שלי
בלילה ההוא, כשאמר את המילים האלו
וטוב שלא ראה.
כי אם היה רואה את הפנים שלי, בטח
שהוא היה מוריד ת'עינים
ורואה ת'רסיסים שלי על הריצפה


מאת: ורד מוסנזון