אמנם במקומותנו זה לא דבר נפוץ ומוכר, אבל בכל זאת התחנכתי בחיים שמידי פעם כאשר אתה מגיע למקומות מסויימים עלייך לעצור, להתבונן במראה ולהסיק מסקנות.
לאחרונה אני מוצא את עצמי פעם אחרי פעם מסתכל מסביב ולא תמיד אוהב את המקום בו אני נמצא. לפעמים זה הדברים שאני עושה, לפעמים זה הדברים שאני רואה שאנשים מסביבי עושים, ולפעמים זאת ההשפעה של המעשים שלי על אחרים. בסיכומו של דבר אני מרגיש שאני נמצא במקום בו לא לגמרי טוב לי.
אין לי את מי להאשים וגם אין לי שום כוונה לעשות כדבר הזה גם לו הייתי חושב שיש פגם באחרים. לא תפקידי הוא לחנך את העולם. אחריות אישית משמעותה לקיחת אחריות על המתרחש גם אם אתה אינו הגורם הישיר וגם להסיק מסקנות ולפעול לשיפור המצב אשר אינו מוצא חן בעיני. לשנות את העולם אני לא יכול אבל לשנות את עולמי אני יכול.
בספר שנהגתי לקרוא בעבר נאמר כי "חובתו הראשונה של האדם היא להיות נאמן לעצמו. נאמנות לכל אדם או לכל דבר אחר הינה מסימנו המובהק של משיח השקר". במסגרת הנאמנות הזאת לעצמי החלטתי לסגת. אני עדיין לא יודע מה זה אומר בדיוק, ואני לא יודע לאיזה מרחק אני נסוג ולכמה זמן אעשה זאת או אם אחזור קדימה או אחורנית בסופו של דבר, אבל בנתיים, אני חש חובה לנסות ולתקן את העולם שלי לפני שאמשיך לצעוד קדימה.
ותודה לכל אלו אשר איפשרו לי את ההתבוננות הזאת ואת המראה שדרכה אני מסוגל לשקף את עצמי
לפני 17 שנים. 3 ביולי 2007 בשעה 16:47
