לפני 15 שנים. 8 בספטמבר 2009 בשעה 7:55
עיניים נוצצות מדמעות שעוד רגע פורצות,
פה מתעוות בניסיון לעזור לעיניים לא לנזול,
עמידה מתוחה עם שרירים מכווצים בניסיון שלא להראות את המצוקה.
טעיתי, לא הבנתי את המטלה
אני מבינה שעיכבתי את כל הצוות, אבל באמת שלא הבנתי.
סליחה, אתקן
מגיע לך עונש...
נכון,
את רוצה עונש של עבודה או עונש שלי פרטי
מבט תמה מבעד לדמעות,
אתה יודע מה, שלך עדיף...
אז כשתגיעי הביתה, שימי על כל פטמה אטב ל5 דקות
תתקשרי אלי בסוף ה5 דקות וארשה לך להוריד
והיא בכלל אשת פיתוח בארגון...
נשואה, ונילית, ילדה טובה
ואולי כבר לא
לפחות זה מה שאמר החיוך שלה והניצוץ בעיניים כשהגיעה למחרת לעבודה
:)
