לפני 14 שנים. 21 בנובמבר 2010 בשעה 10:27
אני כבר מספיק מנוסה בחפירות עצמיות ובניתוחים כדי להבין שאני מגיע לבדס"מ לא מסיבה אחת אלא ממגוון של סיבות ונסיבות.
אני גם יודע בוודאות שהסיפוק והריגוש שאני מקבל מסשן גם הוא בא בכמה שכבות שונות ועונה על צרכים שונים.
אבל אני יכול להגיד בכנות שמכלול הדברים שאוספים אותו יחד הוא חיובי.
אני בא ממקום טוב, של הנאה, כיף, סקרנות, אהבה, סיפוק ריגשי ויזואלי וגופני.
אני לא חש כמו מישהו מעוות, שבור, סוטה, חולה, או כל דבר כזה.
אני יודע שאני שונה, אבל זה שונה טוב (עבורי).
מצד שני אני נתקל בהמון אנשים שההגדרה הכי טובה עבורם היא
Broken Toys
או בעיברית צעצועים שבורים
גברים ונשים, מכל קשת התפקידים האפשרית (נשלטים/ות, שולטים/ות וכל מה שביניהם) שפשוט באים מכל המקומות הכואבים, המדממים וההרוסים של הנפש.
עכשיו לא שזה מפתיע אותי,
לא שזה גילוי מזעזע, או לא צפוי.
אבל זה באמת באמת פשוט עצוב.
כי בחיים בניגוד למתמטיקה מינוס ומינוס לא בהכרח נותנים פלוס.
כשאתה מוסיף כאב פיזי לכאב נפשי , לפעמים מקבלים רק כאב גדול יותר ולא החלמה.
כשמכניסים טלטלה מנטלית, לנפש חצויה, לרוב הבקעים רק גדלים והופכים לשברים, ולא מתאחים ונסגרים.
כשמחליפים טראומה אמיתית ,במשחק תפקידים בטראומה אחרת, לפעמים זו רק הנצחה של פחדים.
וזה עצוב כי האנשים שבאים ממקומות רעים באמת צריכים לקבל את כל הכוח שבעולם, להעטף באהבה ולמצוא חום וסיפוק.
אבל איכשהו זה נראה לפעמים שמשתבש להם משהו בדרך ולא יוצא טוב, והתוצאה הסופית במרבית המקרים פשוט רעה.
אני לא קורה פה לאנשים לשקול את הסיבות למה שהם עושים או לאסור על קבוצות מסוימות לעסוק בבדס"מ חלילה.
אני חושב שהדרך הכי טובה למנוע את זה, זה פשוט לזכור שזה רק חלק מהחיים.
ושבדס"מ עושים מאהבה ולהנאה.
בדס"מ זו לא תרופה ולא ישועה,
ולא סגולה להצלחה , בריאות ואושר.
זה פשוט משהו שאנשים מסוימים עושים כדי להנות, עם אנשים אחרים שחושבים שהם מספיק מושכים מקסימים ומעניינים כדי לעשות את זה ביחד.
