|
|
|
שמתם לב שאם מפרקים למילים בודדות את המשפט הבא:
" זיינתי כלבה מאחורה וגמרתי לה עמוק בפנים ואחר כך גם ניגבתי לה אותו על הפנים".
המילה היחידה בכל המשפט שיכולה להחשב לגסה ולא ראויה היא זיינתי.
ואילו אם מתייחסים להיבט המיני של המשפט בכללותו זו הפעולה היחידה שיכולה להחשב לנורמלית, עדינה ולא "סוטה" או "חריגה" לעומת מה שבא אחר כך.
יש לתהות האם הכמות הגדולה כל כך של נשלטים ונשלטות הזקוקים לחינוך,
היא בעצם המשך ישיר (ואולי אף תופעה הנמצאת בקוארילציה מושלמת) להדרדרות מערכת החינוך בישראל?
חינוך הוא אלמנט חוזר בתחום הבדס"מ.
נשלטים ונשלטות רבים (מדי) מציינים שהם צריכים חינוך.
שולטים/שולטות רבים מציגים את עצמם כמחנכים...
אבל כל מי שעוצר לרגע לקרוא פה חלק מהשרשורים בפורומים, או פרופילים, או בלוגים...
יכול להסיק על אחוז מטריד מכלל האוכלוסיה שמה שהכי נחוץ פה זו מסגרת של
"חינוך מיוחד".
הגדרה לצביעות :
"אנשים שתוקעים לך מבטי ביקורת ומצקצקים בלשונם כשאתה מוריד כביסה ביום כיפור, רגע לפני שהם תוקעים בקבוק מים לתיק ויוצאים עם הילדים שלהם למסע אופניים..."
* איזה מזל שאותי זה יותר מצחיק ממרגיז.
אני לא יודע למה עדיין קוראים לדבר הזה ארוחת חג ולא בשמו האמיתי :
" טורניר אכילה תחרותית "
או אולי
"אכילה אתגרית" ?
אנשים כל הזמן מחפשים משהו
מחפשים אהבה/משמעות/הארה/עבודה/סיפוק/זיון/תשומת לב/יחס/חום/חברים/חברות/כבוד/הערכה/תשובה/שקט/שלווה/ידע/זיונים כבר אמרנו.... וכו....
זה יוצר לי בדמיון מין תמונה שבה מלא אנשים מתרוצצים כפופים ומביטים על הרצפה כאילו נפל להם שקל, ולא טורחים להרים מבט ולבחון את הסביבה...
וזה רק מקריות קוסמית שהם איכשהו לא מתנגשים אחד בשני בתדירות גבוהה.
אבל מדי פעם, בטעות, כשהם כן מתנגשים אז הם בטוחים שהם מצאו את מה שהם חיפשו. והם לא עוצרים לרגע לחשוב שאולי זה בדיוק מה שזה היה, "תאונה שנובעת מחוסר תשומת לב לסביבה".
תקראו לי סלקטיבי ...
אין מה לעשות
פשוט יש ימים כאלה . . .
אני לא חושב שאני זקן, אבל במונחים של התפלשות ושכשוך בקהילות הבדס"מ באינטרנט, באתרים ופורומים שונים ומשונים, אני שייך לדור הדינוזאורים.
כבר 10-11 שנה לפחות...
ראיתי אנשים באים והולכים, תקופות שונות, ראיתי איך המרקם של האוכלוסיה משתנה, מתעוות, מתקמת, ונמתח לכיוונים שונים וחדשים.
אם הזמן הפכתי ממי שמתערב בכל דיון, שתמיד יש לו מה לומר, למי שאומר את מה שצריך בסתר רק למי שרוצה וצריך לשמוע.
ממי שהיה המוביל לכל אירוע, המארגן, ויוזם, למישהו שמתעסק באומנות שלו בלבד עם חבריו הקרובים.
והאמת שזה בכלל לא רע.
זה לא הפך אותי ללא רלבנטי, זה רק הפך אותי לקצת יותר מסתורי ונחבא מעיני הציבור.
וטוב שכך, כי להשמיע את קולי בכל מקום לא יעניק לי בסופו של יום את הסיפוק.
ועל כן מנגד הדבר שמשעשע לדעתי זה לראות שמות וותיקים ומוכרים או אנשים וותיקים בשמות חדשים הנלחמים לשמור על "הרלבנטיות" שלהם לפני הקהל.
אותם אנשים עם שובל ארוך של ניסיון בחיים ובאינטרנט, שנים של יידע ומלחמות, אותם אנשים יכנסו כאחרוני הילדים להתכסחויות וירטואליות עם צעירים שרק אתמול קפצו לביצה בשם הניסיון הנואש להראות כבעלי מילה, כבעלי נוכחות, כרלבנטיים.
כדי להוכיח לאותם ילדים שהם הם אלו ששולטים ביד רמה.
וכל זה בלי להבין שהמאבק המיותר הזה לא הופך אותם לרלבנטיים, או פופולריים. אלא הוא בעיקר משאיר אותם פאטתיים.
* לא נכתב בהתייחס למישהו ספציפי...
אחרי שטיפלנו בסוגיית הניקים חסרי המעוף.
אני צריך להציף עוד בעיה טורדנית.
אנשים שהבלוג שלהם הוא שרשור אחד גדול של קישורים לסרטוני יוטיוב.
אני לא מדבר על מישהו שיש לו בלוג שבו הוא מפרסם חוויות, הגיגים ושירים, או סתם פורק את מה שבא לו לכתוב ומפעם לפעם משרבב לינק לסרטון שמשקף משהו שמתאים לאותו פרסום, או סתם מעלה שיר שחביב עליו וכיו"ב.
אני מדבר על אותם חייזרים שמתחזקים בלוג אך ורק על מנת לפרסם יום אחרי יום קישורי יו טיוב או דומיו מבלי לשרבב ביניהם ולו שורת טקסט אחת.
מה שמעלה את המסקנות הבאות:
1. לאנשים האלה אין חיים ויש יותר מדי זמן פנוי לכן הם כל היום צופים בסרטוני יו טיוב ודומיו.
2. לאנשים האלה אין באמת משהו מקורי להגיד.
ולא אני לא קונה את התירוץ של "זה אנשים שקשה להם להתבטא אז הם מתבטאים דרך הסרטונים הללו"! ולו רק כי מרבית האנשים האלה הם גם אלה שלא "יסתמו" את הפה ויכתבו את עצמם לדעת בדיון סתמי בפורום.
3. האנשים האלה סוכני מכירות שתולים של יו טיוב
4. לאנשים האלה אין מספיק מרץ ורצון להשקיע בבלוג של עצמם. אבל הם מאוד רוצים שיהיה להם בלוג שימשוך תשומת לב אליהם, אז הם רק מעלים קישורים בתקווה שלא נקלוט שהם לא באמת מעניינים...
קיצור למה זה מטריד אותי ?
האמת שזה לא ממש מטריד.
רק סתם, קצת , אולי מוזר....
או
פאטתי
תלוי איך מסתכלים על זה.
