רק שלא יכריח אותי לרוץ, היא התפללה בזמן שנסעה אליו.
שירה אף פעם לא הצליחה להתמיד בספורט מאומץ מעבר ליומיים או שלושה נחושים בעבר הרחוק. מהבחינה הזו הנוכחות הצמודה של האיש, שבוודאי יגרום לה להתמיד חודש שלם, היתה יתרון גדול מאוד, כמובן. והיא ידעה שאין כמו ריצה כדי להשיל משקל במהירות. ובכל זאת, היא קיוותה שהוא לא יכריח אותה לרוץ.
היא ניסתה לדמיין את עצמה רצה, ופשוט לא הצליחה שלא לסלוד מהמראה. לפחות בדמיונה שלה, מדובר היה בעניין מכוער מאוד: החזה העצום, המגושם, מוטל ומונף ונזרק ומוטח. היא ידעה שהיא תרגיש רע מאוד עם עצמה אם הוא יאלץ אותה לרוץ, והיא לא רצתה להרגיש רע. מניסיון היא ידעה ששום דבר לא מצליח לה כשהיא בזה לעצמה.
היא אהבה לדמיין את עצמה שוחה בבריכה, למרות שמעולם לא התמידה גם בזה מעבר לימים בודדים. היא חשבה שהיא חיננית, ואפילו אלגנטית, כשהיא שוחה בבגד ים מלא, שלדעתה תמיד החמיא לה. היא הרגישה יפיפיה בבריכה; ואכן היתה יפיפיה.
כשהגיעה כבר היתה שעת לילה מאוחרת. כשהחנתה הבחינה בשמחה בבריכת המצודה. אמנם לא גדולה במיוחד, אבל בהחלט תספיק לשגרת פעילות.
למחרת, רק בסביבות השעה עשר היא סיימה את ארוחת הבוקר, שנדמה כאילו נמשכה נצח. בסופו של דבר היא התגברה על שלושים כנפי העוף, כשהיא מקפידה לא לפספס אף פיסת עור. אמנם היא תהתה איך בדיוק סעודה כזו על הבוקר אמורה לעזור לה להוריד כאן 20 ק"ג בחודש, כמובטח; אבל היא סמכה עליו, והניחה שאופי הארוחות ישתנה בקרוב בצורה דרסטית.
הוא ישב מולה כל העת, מתבונן בה אוכלת. לבסוף היה מונח על השולחן גל עצמות נוצצות. היא הביטה בו, ידיה ופרצופה מוכתמים בשומן חום, ממתינה לאישור.
"יש עוד שומן על העצמות. בבקשה תלקקי אותן עד שיהיו יבשות."
זה לקח עוד רבע שעה. היא העבירה ארוכות את לשונה על כל העצמות, אחת-אחת, ואף גירדה בשיניה חתיכות שומן קטנטנות שנדבקו בעקשנות לחלקן.
האיש היה מרוצה. היא רק רצתה לחזור לישון, וחשבה לבקש זאת, אבל מהר התחרטה וניערה מעליה את העייפות. זה רק היום הראשון וכבר אני מוותרת? היא נזפה בעצמה ואזרה כוח.
לפי ההסכמות כבר הגיע הזמן למנת הזרע השניה של היום, והיא תהתה אם זה אמור לקרות כאן, ליד שולחן האוכל, כשהיא יושבת ליד ערימת עצמות, גופה ובגדיה עטופים בשומן ולכלוך. האיש הוריד אותה בעדינות מהכיסא כשאיברו כבר קשה, והתהיות מיד נגמרו.
על הברכיים, היא התמקמה סמוך לשולחן. לפני שהכניסה את הזין לפיה, היא הישירה מבט מלא תחינה כלפי מעלה. "אולי הפעם נוותר על אימון הרפלקס, כדי שלא אקיא בטעות את כל הארוחה? גם ככה אני בקושי מצליחה לשמור הכל בפנים."
"נעשה את זה בעדינות, אבל אנחנו חייבים להתמיד בזה,” הוא ליטף את שיערה. "תשתדלי לא לחשוב על זה עכשיו, כי אם תקיאי תצטרכי לאכול שוב ארוחה חדשה מהתחלה, ואז לא נספיק לעשות את כל מה שתכננתי להיום." היא הנהנה תוך כדי שהוא דוחף באיטיות מירבית את הזין לפיה ולגרונה.
כשהראש שלה התחיל להתנגד, מנסה בעוויתות להימלט מאחיזת כפות ידיו, הוא ידע שהגיע לנקודה. הוא לא העמיק עוד לחדור, ובמקום זאת התחיל לחכך בעדינות את הכיפה באותו אזור בגרון.
היא הרגישה כאילו כל רגע יתחיל שומן עוף חצי-מעוכל לטפטף מתוך נחיריה, אך מיד עשתה כעיצתו וסילקה את המחשבות האלו, ופשוט רוקנה את מוחה. למרבה ההפתעה זה עבד. אחרי עשר שניות הוא החל לסגת בעדינות מהנקודה בגרונה לחלל פיה, כשהוא נותן לה דקה להתאושש.
היא צלחה את זה ללא בעיות, והיתה מאוד מרוצה מעצמה. כשהיא מלאת מוטיבציה, היא התחילה ללטף את האשכים הכבדים כשהיא יונקת את הזין בפיה. מעולם לא ראיתי אשכים כה גדולים, היא חשבה, כשהיא אוחזת בהם במגע רופף ביותר בין שתי כפות ידיה, נוגעות לא נוגעות, בתנועה מסונכרנת עם קצב היניקה.
זה לקח משהו כמו 20 דקות. זאת היתה רק הפעם השניה שלה, עד סוף החודש היא כבר תלמד לעשות זאת בצורה יעילה הרבה יותר.
רק לפני שלוש שעות היא רוקנה אותו לחלוטין, או לפחות כך שיערה, ולכן הופתעה כשנפלטה כמות גדולה כמעט כמו המנה שבלעה מיד כשקמה. עם זאת, הפעם הנוזל היה דליל בהרבה וללא אותם חוטים צמיגיים ארורים ממקודם, והיא הוריקה אותו מפיה לגרונה בקלילות. הטעם והריח היו חריפים באותה מידה, אבל הפעם זה לא הפריע לה. הקינוח דליל המרקם ועז הטעם נאגר במהירות והתערבב בקיבתה שהיתה גדושה בבשר ושומן עוף.
"תורידי את הבגדים המלוכלכים ושימי אותם בכביסה," הוא אמר לאחר שסיימה ללקוק את הטיפות האחרונות שחלבה ברוך מאשכיו. "תשטפי את עצמך קצת וניפגש עוד 20 דקות בבריכה לאימון הכושר הראשון."
לרגע היא חשבה לבקש הפסקת מנוחה כדי שלא תקיא את הארוחה בבריכה, אבל מיד היא ויתרה. היא הבינה בעצמה שהשיקול הזה כנראה לא תקף כאן.