Discarding the Ace

המלצות למסיבה גדולה וטובה באוגוסט בסופ"ש?

רצוי ללא עישון ככל הניתן

היא דתיה ושומרת נגיעה

אבל נראה שהיא נולדה לעולם הלא נכון

כמו הבגדים שהיא לובשת שסוגרים עליה

בגדים צנועים לכאורה, אך מאד צמודים.

היא מודעת לזה שהיא יפה,

היא מנצלת את זה.

חברים מהמשרד בילו ימים שלמים

בלשבת ולעזור לה-

כלומר לעשות בשבילה את העבודה.

ממני היא לא מקבלת הרבה עזרה,

למרות שהיא מנסה.

לפני כמה שבועות היא הושיבה אותי לידה

לעזור לה לסדר משהו קצר.

"מה זה?, יש לך ספריה בשם תפירה על המחשב..."

"את יודעת שבמקצוע שלנו תפירה זה כינוי ללכתוב קוד קוויק אנד דירטי"

היא צוחקת ומספרת לי שהיא באמת תופרת,

וזאת ספריה של לימוד תפירה.

אני חוזר לנסות לפתור לה את הבעיה ולעוף משם.

היא בינתיים מתחילה לדבר שוב...

"כשעבדתי בחברה שעבדה עם תע"ש, 

הם פיתחו איזה מוצר למערכות צבאיות.

המוצר הזה בדק שאנשים לא מאחסנים קבצים אישיים על המחשב"

אני עוצר שניה מפתרון הבעיה שאני לא מצליח לפתור,

את האמת שגם אני לא משתדל יותר מדי.

היא מסתכלת עליי בנונשלנטיות שכזאת,

ואומרת

"כמה פורנו מצאנו על המחשבים שלהם".

אני מביט במחשב ובבעיה.

מנסה להבין מה שמעתי עכשיו ועונה:

"מי שומר היום פורנו על המחשב? רואים בסטרימינג."

היא מחייכת ואומרת

"טוב לדעת".

נו באמת...

 כל סוף שבוע

אני לוקח את הכלב

לטיול בתצפית שצופה

על גורדי השחקים

של העיר.

האורות המנצנצים באפילה

קסמו לי מאז ומעולם.

מתחת לתצפית,

גן שעשועים מואר ומטופח.

בעיר ילדותי טיילתי איתה והכלב

בגן השעשועים בו התנדנדתי 

עם אהבתי הראשונה.

זה תמיד היה לפני השיעור של הבוקר.

הייתי אז ילד ממש קטן,

אבל האהבה אליה הייתה

כמו אהבת גבר לאישה.

סיפרתי לה את זה.

אחד הדברים שאהבתי לעשות

בילדותי, הוא מופעי קוסמות.

מעולם לא היה לי פחד במה,

להיפך. אהבתי להיות מול כולם.

באותו הערב נפגשנו 

כבאורח קסם ובדרך מקרה

עם אותה אהבה

ובן זוגה

וילדיהם באותו גן שעשועים

שבו עברנו בדרך חזרה.

"לא השתנית,

אתה תמיד נראה אותו דבר".

והיא בכלל חזרה בתשובה .

ועל שיערה יש מטפחת,

אבל עיניה מלאת חיוניות כשתמיד היו.

והיא התחתנה עם איש שנושא את שמי

ועוסק בין השאר בלהיות קוסם.

אבל האישה שבחרתי

כלל לא דומה לה

ואני - רק נראה קצת אותו דבר

אבל ממש לא מבפנים.

אבל הילד שאהב

אורות באפילה

ורגעי קסם

ואיזה חלק ממנה

כנראה נשאר לנצח.

רחובות העיר החדשה

יש להם תחושה מוכרת

גוון האורות הצהבהב

הרחובות הצרים והשקטים

שונים מרחובות תל אביב.

רחובותיה של עיר ילדותי

מלאים ברגשות, בזכרונות

באובדן של תמימות

בחלומות

בחולשה נוסטלגית מתקתקה

בטעויות.

ואני לא אותו הנער

ואני לא יודע

אם זה טוב 

או רע

Jim Burns: He's not a human being, he's a monster.
Stella Gibson: Stop, Jim. Please, just stop.
Jim Burns: What?
Stella Gibson: You can see the world in that way if you want, you know it makes no sense to me. Men like Spector are all too human, too understandable. He's not a monster, he's just a man.

אנחנו חיים במין עידן כזה

של שחור ולבן.

אנשים מחפשים אמיתות גמורות

וזה השקר הכי מסוכן.

עבור אנשים כמוני זה מותרות,

אי אפשר להאמין בקיצון 

כשאתה פרדוקס.

השד שלי מכיר אותי

הוא רך בשכנועיו

לוחש לי מילים עדינות

מסביר על סמך עובדות

הקשרים לוגיים 

משפטים הגיוניים

הוא יודע שאני מתגעגע 

ושנינו יודעים

שכשהוא משתחרר מכלאי הנשמה

שנינו נהנים

על חשבונם של אחרים

ערגתי בערוגות הערגה

שתילים של חלומות.

הסירנות קוראות לי 

מתוך בארות של תשוקה - 

בחיוכן הרך מתערטלות.

הפלרטוט הרך,

בלתי מזיק הוא,

בשככו סערות רדומות.

האם ידעת את גודל הקורבן

שאותו הקרבתי 

על מזבח אהבתך?

בבואה היא תשנה הכל,

או לא כלום.

איני יודע, אך מרגיש

שזאת תהיה אהבה מסוג חדש.

לא ראיתי את הסרט,

אבל אני אוהב את הסצינה הזאת.

יש בה כל כך הרבה,

בכל הבעת פנים של כל אחד מהמשתתפים,

כולל הקהל. 

יש בה דינמיקה מתפתחת:

בהתחלה היא נכנסת כמו נמרה המשחרת לטרף,

והוא נראה מהוסס לידה.

אך במהלך הריקוד נוצר מאזן מעניין.

תנועותיו לא שחצניות,

אבל בטוחות בעצמן

והם מסיימים מתנשפים ומביטים זה בזו

ואפשר ממש להרגיש את זה,

שהם חוו רגע קסום שאף אחד מהסובבים לא יבין.

אחד התחביבים שלנו הוא לימוד ריקוד אצל מורה פרטית.

זה תענוג זוגי צרוף וחוויה מאד מיוחדת.

יש בה מן שיתוף פעולה מספק,

ויש בה מן אשליה מעניינת - 

האישה ללא ספק תופסת את העין,

אך הגבר למעשה מוביל בתנועותיו את הריקוד.

טנגו, דרך אגב הוא ריקוד לא קל בכלל.

לחדי/ות האבחנה - זאת גם המוזיקה מניחוח אישה :)

7 חודשים לא כתבתי פה.

זה המון זמן, אה?

כנראה שטוב לי, כי כשטוב לי אני כותב פחות.

עונות השנה חולפות להן,

ואת האמת שאני פורח מעונה לעונה.

משהו בי מתגעגע לתקופת ההארדקורית שלי פה,

לשחרור.

זה מוזר,

בחיים יש לפעמים את התקופות האלה

שאתה יודע שבחרת בנתיב הנכון

אבל הנתיבים האחרים מושכים אותך.

ויש שבחרת בנתיב השגוי,

ושום נתיב אחר לא מעניין אותך.

ואני יודע,

יודע שבחרתי בנכון.

נוסטלגיה, געגוע, או סתם השד העתיק ההוא.

ד"ש לקוראיי/קוראותיי הנאמנים/ות , אם ישנם/ן כאלה :)

אני בא מדי פעם לדקדנס של אלכסיי (במרכז), אז אם אתם/ן שם - תבואו לומר שלום.

אנחנו רואים עכשיו את הסדרה במרתון.

זה כמו פיצוחים, פרק אחרי פרק בקלילות כזה,

לא רציני מדי, אבל כיפי.

בתכלס,

אני כל הזמן צופה בסדרה ומוצא את עצמי עושה הקבלות 

לאורח החיים הבדס"מי, למסיבות, לדיבור...

למחשבות ולצורת ההתנהלות.

תמיד הייתה לי משיכה לקטע של ערפדים,

כנראה שלא סתם...

I wanna do bad things