Discarding the Ace

לפעמים דברים בחיים מרגישים ככה:

(* אזהרה - למי שלא ראה את הסרט/מיני סידרה "מרלין", לפניכם ספויילר לסוף. לא מומלץ למי שמתכוון לראות ושונא שהורסים לו.)

שימו לב גם לסיכום שלו, שאיתו אני ממש מזדהה, גם בתחושות וגם בתקווה (במונחי אנלוגיה אליי).
http://www.youtube.com/watch?v=LxiLUEgN6vQ

"I had won. I was trying to smile, but it was the smile of desolation. Inside I felt only the pity and the terror and the waste of it all"

בסביבות גיל 18 הבנתי שהחיים בנויים ממחזורים. זאת הייתה נקודת שפל אצלי וידעתי שיום יבוא ודברים ישתנו לטובה ממש.
צדקתי.
לפעמים גם צריך פשוט להרפות מהעבר כדי להתקדם קדימה. את הלקח הזה למדתי כמה פעמים בחיים, באופנים שונים ובצורה קשה.

אני חושב שמי שיודע להסתכל אל האור כשהכל חשוך מסביבו, ולהנות ממנו כשהוא מקיף אותך, חי את החיים בצורה הרבה יותר טובה.
תמיד יש לאיפה להתקדם ולמה לצפות וברגעים הטובים - נהנים ממה שיש בידיים. זה חשוב לא פחות.