לפני 14 שנים. 24 במרץ 2010 בשעה 20:09
פניי עולים מן המים בפראות קיומית.
אני שואף אוויר מלוא ראותיי.
מוצא את עצמי בחזרה ביער שלי,
מותש.
העצים מפנים מקומם לגופי העירום,
ענפיהם הרגילים במזמורי תבוסה,
רוצים ללחוש מנגינת קינה.
אך אני מחריש אותם.
לא. עדיין לא.
אני נזכר בילד מבולבל בתחנה מרכזית,
ובאדם שאני עכשיו,
המחזיק במה שהילד ההוא כה רצה,
רצה ונאלץ לוותר עליו.
בעוד מילות אהבתך מתלחשות באוזניי,
אני פוסע לי בשקט,
אל תוך המעגל האחרון,
וחולם עלינו מאושרים.
אני אוהב אותך.
