לפני 11 שנים. 20 בינואר 2013 בשעה 20:56
כשהכל נוח ונורמלי,
מתעורר בי החשק
לטרוף את הקלפים.
החיה שבי קורעת את הטפטים שעל הקירות
בבית האנגלי המסודר הפנימי שלה
שבו הכל בנוי לפי שבלונות ידועות מראש.
אני נזכר איך אמרת לי,
לפני 3 וחצי שנים,
כשהפכת ממגינה לתוקפת,
שגם אני אשם.
צדקת.
אבל זה בגלל שהאהבה שלמדתי
היא אהבה סמביוטית
שבה כל חלק מתקן את השלם.
וקשה,
קשה להיפרד מהתפיסה הזאת,
אפילו לאחר שמבינים שהיא שגויה.
אני עדיין עובד על זה.
והיא-
היא טובה מכולנו.
בדרך שבה היא מכילה אותי,
מתחדשת כל יום,
כמו באר שלא נגמרת.
מזקקת אנרגיות חדשות -
שאותן אני לוגם
כמו זאב מוטרף...
זאב
שאולי לא אוכל לביית לעולם.
