מעוף לפני 10 שנים. 9 במאי 2013 בשעה 9:06 אני טועם את שפתייך ולשוני פוגשת טעם מוכר של אדמה לחה. באביב ילבלבו פה החרציות, את אומרת בקול מלא תקווה אני מחייך ותוהה בסתר ליבי לאן נדדו הציפורים.
