אני מתקרב אליה
מסתכל על כתונת הלילה הכחולה הקצרצרה שלה
"הנה תראה, סיימתי לכתוב את ההזמנות" היא אומרת לי
הזאב המורעב שבי בכלל חושב על לרתום אותה בריתמת שיבארי,
לקשור אותה על איקס במועדון חשוך ולטפטף לה שעווה על הפטמות,
לפני שאני בועל אותה במקומות שהיא לעולם לא תסכים.
"יופי. אולי תלכי להתקלח?"
"לא, אני לא רוצה להתקלח הערב"
"מ***** המלוכלכת!"
היא מחייכת אליי במבט התמים שלה,
ואני מבין שכל הפנטזיות האפלות שלי הרי לא יתממשו
כי היא ונילית ובדרך לישון אחרי עמל יום החול שלה - ובכלל גם ככה היא לא במיטבה בימים האחרונים.
======
מילדותי גדלתי בין נשים דומיננטיות וגברים נשלטים.
בהתחלה אני לא חושב שראיתי את זה אפילו, זה בא בשלב מאוחר הרבה יותר.
אבל אני הייתי גור זאבים בין להקה של כלבים מבוגרים ולביאות.
כבר מגיל מוקדם הפנטזיות הגיעו
אלה היו פנטזיות של מתחלף בתכלס, לכיוון השולט.
הייתי מפנטז על מתקן עתידני בו אני כלוא עם חבורה של גברים במיכלי זכוכית,
והסוהרות במתקן הן נשים בחליפות לייטקס - דומינות לכל דבר.
אין לי מושג איך בכלל הגעתי לדמיין את החזות הזאת של דומינות בגיל כזה.
הסוהרות היו מדי פעם נכנסות למיכלי הזכוכית כדי "לשחק" בנו.
הפנטזיה תמיד נגמרה בצורה אחת -
הייתי מנהיג "מרד" במתקן הכליאה והיינו משתלטים על הסוהרות ו"נוקמים" בהם.
כמובן שאני הייתי מטפל במנהיגה.
נשים חזקות תמיד היו טרף אטרקטיבי מבחינתי.
אבל גם תמיד ידעתי להסתדר עם השולטות - כי הרי גדלתי איתן.
וגם באופן טבעי, כשאתה שולט, יש לך הרבה נושאי שיחה עם שולטות.
אבל במערכת יחסים רומנטית לאורך זמן, כידוע, זה אף פעם לא עובד.
יש לי נוגדנים פנימיים לזה:
כאב גורם לי לכעוס באופן בלתי פרופורציונלי.
ניסיונות לומר לי מה לעשות גורמים לי לאלרגיה פנימית.
או סתם מצחיקים אותי... תלוי בהקשר אני מניח.
הכל אצלי תמיד היה פרדוקסלי...
=====
וכך החלטתי לחשוף קצת, בלי כל מיני חידות מסתוריות
אולי כי חסר לי כל כך כל האופל הזה,
מהימים שהייתי על הבמות במסיבות, או בסשנים פומביים לצידן...
והזאב שבי רעב, רעב מאד.
מה שבטוח, חלק ממסיבת הרווקים ההולכת וקרבה אני הולך לעשות במסיבת קהילה.
אז אני מאד מקווה שמארגני המסיבות כבר רוקחים משהו אטרקטיבי....
וכמובן אשמח לראות את מי שרוצה לומר לי שלום על הדרך :)
