"את לא אוהבת אותי כמוני",אתה אומר לי ,אני איתך בטלפון עכשיו."מספיק שאני אעשה טעות קטנה את עוזבת אותי","אני לא אציית לך את מעיפה אותי","אולי אני מעיק עלייך,את לא אוהבת אותי","אני לא מציק לך?" "את תפטרי ממנו?","קשה לך להגיד כן ,את חולה עליו,את רוצה אותו","תשחררי אותו שאני אגיע בבקשה ",אני לא יודעת מה להגיד,"את לא מוכנה לוותר עליו הא?"שואל מליון פעם."אני רוצה ממך ילד,את יכולה להבטיח לי?"."למה קשה לך להגיד לי שאת תעזבי אותו?את רוצה אותו.את אוהבת אותו ,את רוצה להזדיין איתו,שחררי אותו ,אני רוצה שתבטיחי לי,את אוהבת אותי מספיק כדי לשחרר אותו?,את לא מסוגלת לוותר עליו".
שוב חוזר על עצמו חוזר מיליון פעם."נידלקת עליו,למה קשה לך לוותר עליו?,תגידי לי שאת רוצה אותו,אני רוצה לשמוע."מענה את עצמו העבד שלי,בשאלות בלתי פוסקות.
הוא לא מרפה,כל השאלות חוזרות על עצמן.הביא אותי להגיד לו שאם לא יהיה לו נוח איתו אני אוותר עליו,הוא לא מאמין."אני יודע שאת אומרת סתם,את לא תוותרי,למה קשה לך לענות על השאלה שלי?","אף אחת לא מעניינת אותי,אני רוצה רק אותך,אני אוהב אותך כל כך הרבה בייבי שלי"חוזר על עצמו כל רגע:"אני אוותר על הכל כדי להיות איתך כל החיים,אני אקריב הכל לך,בשבילך,אני אוהב אותך"הוא בכה קודם,לא יכל לעצור עצמו,גם עכשיו בוכה.
"את מאמי שלי,בובה שלי,אני כל כך אוהב אותך,מה עשית לי?אני פוחד לאבד אותך ,אני רוצה רק אותך,רוצה שתחבקי אותי ותגידי לי שאת אוהבת אותי,מקווה שזה לא סתם משחק בשבילך,את הכל בשבילי"חוזר על עצמו פנכת דבש שלי.אני בטלפון קשה לי להמשיך לכתוב, אני צריכה להתרכז באפס שלי...המשך יבוא.
לפני 17 שנים. 2 במאי 2007 בשעה 1:32
