רציתי לשחק איתך ורציתי לשחק בכיתה של המחוננים המופרעים, דבר ראשון ומיד,
רציתי לשחק איתך במגרש המשחקים של המשוגעים, ולעלות איתך לקרוסלה של ה900 קמ"ש, שאו שמקיאים או מתפוצצים לך האיברים הפנימיים.
רציתי לקבל את זה בתחת ולהזריק את זה לווריד ולשבור על זה את הגולגולת עד שנקבל בחילה, או נברא ליגה חדשה לגמרי של גיבורי-על, לונה פארק חדש למפלצות, שחיות קלושות ואנמיות לא יהיו מסוגלות להישיר לעברו מבט.
האחרים סביבנו היו מתמוססים. או שלא, או שהיינו מקיאים, מתפוצצים בתאונה של 900 קמ"ש.
מה הרתיע אותך, העוצמות, או שאני בעצמי?
רציתי לחבק אותך בלילה ולנשק את העורף שלך המקסים, ולא עניין אותי שהכרנו לפני שבוע, כי קצת התאהבתי בך כמעט מיד. ולא קצת, ולא כמעט.
מה הרתיע אותך, הטירוף? או הטירוף שלי?
או היה משהו מגושם בלתי נסבל בהתנפלות שלי עליך, כמעט טרחני.
ואף פעם לא העזתי ככה להתאבד וככה להיכשל, כמו לוליין אחוז טירוף ואימה קופץ ומסתלסל באוויר בלי לדעת אם יהיה טרפז להיוושע אליו, ואין. כואב ולא כואב. אפילו כואב, ולא כואב מספיק.
רציתי כל כך להיחרב איתך. וכן, כבר ניחשתי שזה לא מוצלח, אבל לא יכולתי לעצור.
מה הרתיע אותך? אני או אני?
אז עכשיו חיות קלושות ואנמיות לא מסוגלות להישיר מבט אלי. וגם אני לעצמי לא, כי יש קשרים של בושה מלופפים בבית החזה שלי, והם צורבים לי את הדעת, הפונה לשחזר את זיכרונות הלהטוטים המגוחכים, שביצעתי למול עינייך הלא-מתרשמות.
כמו חייה מתעקשת ללקק כוויה, הדעת. ובקרוב נפרוץ בצחוק של הקלת גלדים, הדעת ואני.
אז זאת הסיבה שיצורים קלושים ואנמיים פוחדים מאש? תחושת ההשפלה המעיקה הזאת היא הדבר שכל כך מפחיד אותם? אם כך, הייתי גאה לחיות ולהימנות איתנו המתבזים, המפלצות הנלעגות, גיבורי העל שכשלו פעם.
מתגוננת הדעת כך, כשהיא משתדלת לנחם ולהצדיק אותי לעצמי.
אוי, מה הרתיע אותה? עוצמת הרגשות והעניין שהבעתי בה? או סגנון ההבעה, חסר החן?
אבל מה מביניהם יותר?
עמד כיסא גלגלים עם אורות צבעוניים מהבהבים, נטוש בשוליי רחבת ריקודים במועדון דפוק בלילה דפוק, ואני התיישבתי עליו.
הבחורה הממושקפת עם השיער הכחול שהוא היה שייך לה, עמדה ורקדה כבר חצי שעה עם איזה מישהו כאילו אין מחר. לא אותו אחד שגלגל אותה עד לכאן.
זה לא כיסא הגלגלים שלך, נכון? רכנה אלי מישהי ושאלה. לא, לא.
קמתי, היא חיבבה אותי, ראיתי או דמיינתי שראיתי. עמדנו סתם אחת ליד השנייה כמו שותפות גורל למאית רגע ואמרתי לה פתאום, היי, יש לי שתי שכבות של מכנסיים ואני הולכת להוריד אחת, אם את רוצה להסתכל.
חמקתי לספסל והורדתי. לא ראיתי אותה. השתדלתי לעמוד, כשכבר נשארתי עם תחתונים. ראיתי שהיא כן באה להסתכל. לבשתי את המכנס העליון, וחזרתי לרחבה. היא שאלה, מה עשית עם השכבה השנייה? כאילו שזה עניין אותה. היא גבוהה ממני. היא נראית טוב. שאלתי אותה אם בא לה לשבת איתי שתי דקות רגע בצד.
אוקי. היא משכה בכתף. שמחתי. היא תתנשק איתי, והיא יפה. התיישבנו מאחורה. התרגשתי. הוצאתי את הטבק שלי וחבטתי אותו בשולחן, החוותי שהיא יכולה לעשן ממנו. היא סקסית, קלטתי מקרוב. ההתרגשות עלתה. היא הוציאה את שלה והניחה אותו צמוד גם. שלך מרופט ממש כמו שלי. התפעלתי. היא הסכימה איתי. זה לא מה שתכננתי שנעשה כאן. אז תפסתי את עצמי. שנוותר על הנימוסים? שאלתי אותה, באופן כזה שהיא תבין, היא הנהנה. כמה מחרמן יכול הנהון להיות. פניתי לנשק אותה בצוואר. זה יצא אפילו מגושם, מהר מידי, אבל מיד היא התרככה, ואז גם אני, והיא נישקה אותי גם. והיא הייתה נהדרת. והיה לה ריח נעים, אפילו שאני לא אוהבת ריחות מלאכותיים, והנחתי יד אחת על הצוואר שלה, על העורף, וקלטתי כמה הוא דק, וענוג, נישקתי אותה והיא הייתה יפה ואצילית כזאת, והתיישבתי מעליה, והתיישבתי בין הברכיים שלה, וירדתי לנשק לה את הבטן, ורציתי להמשיך, ותהיתי בראש לגבי המועדון הזה שפעם ראשונה אני בו והחלטתי שזה כנראה בסדר, אבל היא עצרה אותי ואמרה שאפשר ללכת לשירותים. כן אני רוצה. אני רוצה. והערכתי אותה שהיא הציעה את זה בעצמה ולא חיכתה שאני, וביקשתי שקודם בואי נלך רגע, אני אגיד לחבר שלי שלא יחפש אותי, לרחבה שוב.
אמרתי לו. והציפייה. אני בכלל יצור של פנטזיות בראש. בואי, אמרתי, נישאר פה רגע, אני צריכה לעכל רגע את מה שקורה. לעכל? כן, לעכל ואז נלך. אוקי, היא חייכה, תעכלי. התיישבתי בצד ועישנתי. בחורה מהממת תלך איתי תכף לשירותים. היא באה והתיישבה לידי. ישבו לידי עוד אנשים שהכרתי לפני שעתיים ולא זכרתי איך קוראים להם, אבל התגאיתי שהיא תראה שיש איתי כמה טיפוסים משונים. התנשקנו שוב, ואני זוכרת שחשבתי, ההווה קורה ותאונני על זה בראש אחר כך מפגרת אחת, ואמרתי לה אוקי בואי נלך. והיא הלכה צעד לפני ונכנסה לתא. והיא אמרה שהיא צריכה קודם להשתין, אז חיכיתי עם הגב אליה, ואמרתי שגם אני, ואמרתי שתעמוד עם הגב אלי כי תמיד אני מסתבכת עד שזה יוצא, והכרחתי אותה לספר לי משהו תוך כדי, אז היא סיפרה על הנחלים הקרים שזורמים, שהיא אוהבת בפינלנד. כי היא מפינלנד. וכשקמתי מהאסלה נצמדתי לדלת בצעד נבוך והיא תפסה אותי במעין נחישות כל כך מחרמנת אצל בנות בלונדיניות גבוהות מפינלנד. אז כשהיא התנתקה ממני הורדתי את החולצה שלי. אחר כך היא אמרה לי שזה היה קטע שהיא אהבה במיוחד, אחרי שחילצתי ממנה מה היא אהבה במיוחד, בכוח, כשפגשתי אותה פעם שנייה ואחרונה. את זה ואת איך שנישקתי אותה, ואת הקטע שכרעתי על הברכיים וקברתי את הפנים בתוך התחת המדהים שלה, והיא נשענה עם הידיים למעלה על הקיר, וקימרה את התחת אלי, בתנועה שגרמה לי להבין שהבחורה הזאת היא הרבה יותר מסצנת שירותים סתם. היא אהבה גם את הקטע שהרכבתי את המכסה שנפל ממושב האסלה וניקיתי אותו עם החולצה הזנוחה שלי לפני שהחוויתי לה שתשב עליו, זה היה חמוד, היא אמרה, וזה הכי הרבה שתשמעי ממני עכשיו, היא סיכמה. ישבנו בבר כלשהו כשנפגשנו פעם שנייה, ולא הבנתי איזו סיבה טובה יש, שלא להגיד כבר הכל. אבל כבר שקעתי בשלולית חרמנות סמיכה כזאת. ישבתי לידה והחזקתי לה את היד ושיחקתי לה באצבעות במעין מתח מיני בלתי נסבל כמעט, וכשהיא התחילה לנשק אותי עצרתי אותה ואמרתי לה שאני נמשכת אליה בטירוף, ממש, וכשהיא אמרה שכן, גם היא, זה לא הספיק לי ושאלתי מאחד עד חמש - כמה? והיא אמרה שלוש וחצי.
שלוש וחצי. ואל תיתקעי על זה. היא צחקה והוסיפה, כשהתחלתי לגמגם. וקמה להביא לעצמה עוד בירה.
וכשהיא חזרה, שאלתי אותה אם זה שלוש וחצי כי היא אריסטוקרטית קרה, או שלוש וחצי כי זה באמת ככה. והיא צחקה ואישרה שהראשון. אז גמגמתי שוב כי זה לא הספיק לי, בחוסר אונים כבר, והיא צחקה. אמרתי לה שהיא בעיניי אריסטוקרטית קרה דקה אחרי שהיא נכנסה לבר והתיישבה לידי. ולחברים שלי אמרתי יום קודם שזה לא משנה לי שהיא ככה, כי אני אשבור אותה. אבל כן נתקעתי על השלוש וחצי הזה. עד עכשיו למרבה הזוועה. וגם לא הייתי קרובה אפילו, לשבור אותה. רבע שעה אחרי שהיא התיישבה לידי וניסתה להגן על עצמה, שהיא לא קרה, אלא מופנמת, והעידה שאומרים על הפינים שקשה להגיע אליהם, אבל אם הצלחת להכיר אחד מקרוב באמת, הוא כבר יישאר חבר שלך לנצח. היא אמרה את זה, וכשהיא אמרה, היא בהתה קדימה במעין מבט אפור שהיה בו משהו לא משל כאן מהשיחה הזאת, ואז התאהבתי בה.
תקשיבי, אמרתי, זהו אישרתי אותך, את יכולה להרגיש חופשי ואת לא צריכה להרשים אותי באמת, אני כבר מחבבת אותך ממש. אמרתי משהו כזה.
אם היא הייתה שואלת, הייתי אומרת לה שהחלק שהכי אהבתי בסצנת השירותים היה החור של התחת שלה, החור של הכוס גם, אבל החור של התחת, אלוהים, איזה פאר. והקטע אחרי שכבר הושבתי אותה על המושב של האסלה, אחרי שניקיתי אותו, והתרוממתי מבין הרגליים שלה לעבר הפנים שלה ואמרתי במתיקות, היי, והיא פקחה חריץ בעיניים שלה הסהרוריות, ואמרתי, סלאפ מי, והיא המהמה אותי בסטירת-על בלחי, מיד, ובלי להתבלבל, ואם היה לי עוד ספק, שהיא לא בחורה של פעם אחת בשירותים, אז כשחזרתי לנשום בתום השוק, ירדתי חזרה למטה, והיא תפסה לי את השיער וככה גן עדן נראה.
קרחון פיני. והיא בת עשרים וחמש, היא קטנה ממני בשנתיים. היה לי מין בחיים האלה, ואני מכירה אלוהים שהוא על פי רוב קמצן וצר עין, ויש מין ויש מין. אז איפה חיית ואיזה חיים היו לך, שאת מוותרת על כזאת איכות. או איפה אני חייתי ואיזה חיים היו לי בעצמי. מנגד.
כששאלתי אותה היא אמרה שהיא גמרה פעמיים, עכשיו ולפני איזה עשר דקות, וחשבתי שהיא כנראה מהבנות שפשוט גומרות לעצמן בלי שאפשר לשים לב, ומעניין אם זה מאיפוק או כי זה פשוט קורה איתן ככה, וחייכתי לעצמי בזימה על כל הדברים שיהיה אפשר להפיק ממנה בעתיד, ואיזו חברה שלה התחילה לקרוא בשם שלה ברחבי השירותים, ואמרתי לה שזה בסדר, שתלך, והיא אמרה שהיא רוצה שאני אגמור גם, אבל ראיתי שהיא לחוצה וידעתי שאני רוצה לראות אותה שוב ופטרתי את זה בלוקח לי ים זמן ואני צריכה להיות מושפלת ממש, וחשבתי שהיא לא שמעה את זה אפילו, אבל כשנפגשנו אחר כך היא הזכירה את זה, כדי לשאול אותי אם שמעתי על בדס"מ, ונחש רך וחשמלי וחמים התפתל לי בבטן בחמדה. אולי דיברתי מהר מידי, הרבה מידי, אולי התלהבתי מידי.
אם אני מתפשטת ומסתכלת במראה, אני הכי לא שלוש וחצי שאפשר להיות אי פעם. אני גם עושה את זה כמובן, את אומדן המראה זה, כבר שבועיים אחרי, בגיחוך מה וברצינות יתר. וחוץ מזה, מי בכלל אומר את זה, במיוחד אם זה מה שהוא חושב, לא?
החבר הסודני ההומו שהוא לא הומו שהכרתי קודם באותו לילה אמר שאני מפגרת לגמרי שלא גמרתי גם. והוא גם לקח לי את היד להריח לי את האצבעות וכשאמרתי לו שלא השתמשתי בהן בכלל הוא ביקש להריח לי את הלשון. הוא גם אמר שאני מפגרת לגמרי שאני חושבת שאני אראה אותה שוב.
וואייק אפ סיסטר, הוא אמר בקול הומואי מאנפף תיאטרלי שאני ממש מחבבת אצלו, איט איז פאקינג ברלין היר.
אז כמה דקות אחרי סצנת השירותים, כבר התמהמהנו בדרך לצאת מהמועדון הטיפשי הזה שעמד ללכת לישון, והיא עמדה שם עם כמה חברות מטושטשות, וחשבתי שאולי הוא צודק. אולי באמת לא הספקתי לקלוט את הקטע, בשבוע והיומיים האלה שאני כאן, והאנשים שפה הם כאלה, שיש להם אפילו קטע גאוני שכזה איזה לילה בשירותים, ואחר כך הם פשוט מתעלים על זה ומוצצים לטאה או עושים משהו דפוק עוד יותר. ואז קלטתי שאני סתם מפחדת. אז התנערתי, ולקחתי אותה ואמרתי לה שאני סקרנית, אם היא לא מבקשת להחליף איתי טלפון כי היא נבוכה לבקש, או כי היא חושבת לעצמה שאולי היא כבר תראה אותי איכשהו איפשהו ולא ממש אכפת לה באמת. חשבתי שאני אראה אותך כבר, היא מלמלה. דקירת עלבון לחזה. איי. זה בסדר, זה קול, צחקתי, אוקי, אז לא משנה, אמרתי. וחשבתי אלוהים ישמור. והלכתי להישען על משהו מוצק. וחיכיתי לסודני להגיד לו שהוא צודק. ואז היא באה, ודחפה לי פתק עם מספר טלפון ליד במעין זריזות נבוכה. ואני אפילו זוכרת במעורפל שהספקנו להתבדח על זה שאני אשתדל להשתמש בזה, או לא אשתמש בזה. יעני, בואו נכין את הקרקע כדי שרק לא ניפגע אם בסוף אני לא אתקשר, או משהו כזה. קרחון פיני מתגונן. אז שלחתי לה הודעה שעתיים אחרי.
בכלל בכלל לא התכוונתי להתאהב. לא בשביל זה באתי. אבל בימים שאחרי קלטתי שאני מאוננת עליה רק, ואפילו לא דברים סוטים במיוחד הספיקו, וקלטתי שאני נהנית לחשוב עליה לפני שאני נרדמת, והסודני צחק עלי, בדרך הביתה כשבהיתי קצת במספר עם השם שלה מעליו.
אבל באמת שיש מין ויש מין. אז אחרי שפגשתי אותה שוב כעבור כמה ימים, וקלטתי שבשביל מין היא מדהימה, אבל אני די מתאהבת בה כנראה באיזה קטע לא מאוד צפוי ופלאי ומרגיז. אבל לא כיוונתי שנלך אליה הביתה כשהשתכרנו בבר כי פחדתי והייתי לחוצה אימים, והיא אמרה שהיא עייפה ותכלס, הרי אם היא הייתה רוצה, אז הייתי באה אליה כאילו אין דבר פשוט מזה.
אז הלכתי במקום זה לסודני שהוא גם היחיד באזור שהיה ער והייתי חייבת פנים ידידותיות, והוא אמר שאני מפגרת לגמרי שלא התעקשתי לבוא אליה הביתה והזדיינתי איתה. וראינו ביוטיוב סרטים אמריקאים רומנטיים חסרי שם ודביקים להחריד עם כותרות בערבית כמו "הסרט הרומנטי ביותר 2016", שהוא בחר ושהוא תכלס גם ראה לפני שהגעתי, ועל הזין שלי הוא לא הומו. לפני שנרדמתי על הספה חשבתי, שאיך בכלל מזדיינים עם מישהו שנתן לך שלוש וחצי. ומאיפה אני אמורה להקריץ עכשיו אומץ מיני. ושמרוב שהיא מתגוננת צמחו לה כבר קוצים, ושזה יהיה די חמוד אם אני אקרא לה ספייקי. ושנאתי את זה שהיא בחרה להוריד לי את הביטחון העצמי. ותהיתי אם לנסות לקרוא לה ספייקי כאילו המצאתי את זה תוך כדי שיחה בקטע ספונטני, או כבר להתוודות שהמצאתי את זה בזמני הפנוי ושאם היא מסכימה אני אקרא לה ככה כי זה חמוד בעיניי. וחשבתי שכנראה שיש לי הרבה פחות ביטחון ממה שרציתי לחשוב, אם עד כדי כך אני מתערערת, רק בגלל שהיא לא הכי מתלהבת ממני. וכבר היה לי ברור שעד כמה שבא לי להחזיר לה ולרשוף עליה קצת מרירות, אני לא אעשה את זה, אלא אני פשוט אישאר בכל מצב, עד הסוף המר. לא חשבתי שכל כך מהר אני לא אתאפק ואשלח לה הודעת מתאבדים והיא תגיד לי שחלאס, זה אינטנסיבי לה מידי. למען הדיוק קבענו להיפגש עוד פעם אחר כך, אבל היא, זאת אומרת אני - מה זה משנה דיוק כבר. תפצי אותי, ברלין.
