תראה, אמרתי, האמת שאם לא בא לך ללכת לישון, אז יש מקום עשר דקות מפה, ממש גרוע והכניסה חינם בשעות האלה, ואפשר לרקוד קצת לטכנו רע ולסיים את הלילה.
אבל אל תצפה לכלום כי יהיו רק מעט אנשים, ואלה שיהיו יהיו מעפנים. אבל כן יש הפתעות אולי, כי שם פגשתי את הפינית. סיפרתי לו.
הא, הוא צחק, אז בעצם את מקווה שתראי אותה שוב. לא, לא. היא לא הולכת לשם, וגם לגמרי לא חשבתי על זה. אמרתי את האמת. בדרך הצטרכתי שנשב קצת על איזה פיגום, כי לא הערכתי נכון כמה אני בעצם שיכורה. וכשהמשכנו שילבנו ידיים ושיחקנו בלא לדבר למשך כמה דקות, ואז כן לדבר ולא לדבר. הוא סיפר לי שיש תקופות שהוא משוגע, ושהוא היה מוכרח ללכת ערום פעם למרכז העיר שלו, אבל אז כשהוא הגיע לשם, הוא הבין שהוא לא יודע בעצם מה לעשות שם. שתינו מיץ אפרסק מקרטון עם קש. והגענו.
הסברתי לו שוב שבאמת אין לו מה להילחץ ממני, כי אני באמת נמשכת לבנות בעיקר או רק. ובכל מקרה בנים לא מרגשים אותי בכלל לאחרונה. אז אין לו איפה להיכשל איתי. אז בוא נהנה מעצמנו. שאלתי אם הוא בעצם אוהב לרקוד. רקדנו קצת, הסתובבנו, השתעשענו עם כמה הומואים ערבים באזור הנלוז של ההיפ הופ ולעסנו מסטיק כמוהם.
השתדלנו ליהנות איכשהו באווירה הצחיחה. ואז דידתה לידי בחורונת שמנה במעין מגושמות נלעגת. ואמרה משפט נלעג שהרעיון שלו היה שהיא היגרה איכשהו לכיווני בטעות.
נאנחתי. ואמרתי משהו זול גם. משהו כמו כן, זאת עיר של מהגרים. ובמבוכה שכללה גם נימוס חסר עניין הפניתי מבט קדימה, אבל היא אמרה עוד משהו לא ברור. אמרתי, בנחמדות, תשמעי, אני צריכה רגע להחליף כמה מילים עם החבר (יעני בוי-פרינד) שלי, אז אני אלך רגע לדבר איתו, ואם אני ארגיש בנוח, אני אדבר איתך אחר כך, ואם לא אז לא, אוקי?
וחמקתי אל גוסטב לספר לו בהתרגשות מזועזעת שבחורה שמנה לחלוטין ניסתה להתחיל איתי.
אמרתי לה שאתה חבר שלי. עדכנתי אותו. והחזקתי לו את הידיים כדי להמחיש.
אני לא זוכרת איך נולדה החרפה, אבל אולי הסתכלתי רגע על הרחבה השוממת, שהייתה בה איזו תחושה של ריקנות מנוכרת מדכאת, ויכולתי לחוש בקצה הלשון את הרגע הבינוני הבא, ובמוח שלי השלים גלגל סיבוב אחד אקסטרה, ואמרתי, אף פעם לא הייתי עם מישהי שמנה.
ואז כמו כדור פינבול במעבר צר הרעיון מתחבט בין אוי דיי לא, לבין מה, כן? ודי בתנועה הקופצנית הזריזה להצית איזה אור נעים ושמפתה לעקוב אחריו, לפחות אצל אדם חולה רוח כמוני.
ואולי, בדיעבד, הפוטנציאל גירד לי עוד קודם ורק הייתי צריכה רגע לעצב אותו, כי מה פתאום אמרתי לה שאם אני ארגיש בנוח אני אחזור לדבר איתה?
מה אתה אומר, שאלתי אותו, אני אגיד לה שאנחנו זוג, ואני אף פעם לא הייתי עם בנות, אבל אני רוצה לנסות כזה, אז אני אבקש ממנה שתבוא איתנו לשירותים, אתה רק תהיה שם, ואני רק אוריד את המכנסיים והיא תנשק אותי, למטה כאילו, משהו ממש קצר כזה?
עיניו אורו. והוא לימד אותי ביטוי גרמני שהתרגום שלו הוא לזיין שאריות, ושהמשמעות שלו התאימה בעיניו למה שאני מקווה לעשות עכשיו. לא היה טעם להכחיש יותר מידי אז צחקתי ושיננתי.
אוקי. התחלתי ללכת לכיוונה, שבאותו רגע ישבה לפטפט עם כמה צעירים תזזיתיים מסמים על הבר. ואז הסתובבתי אל גוסטב שהלך אחרי סהרורי ובטח תהה מה הוא עשה טוב לאחרונה שנחתי עליו מהירח פתאום. והסברתי לו שעוד לא שאלתי אותה אפילו, ושקודם היא צריכה להסכים טמבל אז שיחכה רגע כאן.
היי, אמרתי כנראה, יש לי משהו מוזר להגיד, ואמרתי. וגם שמתי לב שאני מביעה קצת יותר מבוכה משבאמת הרגשתי. וזה מצא חן בעיני כל הקטע. וזה מצא חן גם בעיניה.
אבל היא התעקשה שקודם נשב רגע ונעשן סיגריה. אז נאנחתי בתוכי, וטיפסתי על הכיסא לידה.
ואז כעבור חמש דקות דקות בערך התוודיתי ששיקרתי לה.
את רוצה שאני אנשק לך את הכוס? היא ווידאה כשהתיישבתי. לא אמרתי כוס בעצמי, יותר כמו הצבעתי לכיוון הנכון באופן חד משמעי ותיארתי בדרך עקיפה, אז שמחתי שהיא נכונה לחדד לעצמה את העניין, אפילו שאת הבחירה שלה להשתמש במילה ווג'ינה לא הערכתי בדיוק. כי בחייאת יש מילים יותר סקסיות מזה. אבל ממילא זה לא אחד הלילות הבררניים בחיי.
רגע, ואני לא יכולה לנשק אותך גם? ואני לא יכולה להשתמש באצבעות?
לא יצא לי לפגוש הרבה אוסטרלים, ועל כל משפט היא הייתה צריכה לחזור בערך שלוש פעמים עד שאני אצליח לפלס איזו אחיזה במבטא שלה. הערכתי אותה על הנועזות.
תראי, הסברתי לה, זה מאוד מביך אותי והכל, ולא הייתי עם בנות אף פעם, ואני רוצה משהו ממש קצר כזה, וגם בטח אני אצטרך לעצור את זה די מהר, זה נורא מביך אותי, אבל מצד שני אני רוצה, ואני פוחדת שזה יהיה לי יותר מידי ו-
איזה בחורצ'יק על אקסטזי וספיד שלא הפסיק לגעת בפוני המשעשע שלו, התיישב איתנו והסיח את תשומת הלב במלמולים המהירים ובתנועות החפוזות שלו, ואז הצטרף גם חבר שלו על אותם הסמים אבל עם אופי קצת יותר מאופק אומנם, והצטרף גם גוסטב.
כמה זמן אתם בברלין היא שאלה, וכמה זמן אתם ביחד. ואז כבר התחלתי להרגיש נבזית. וגם הרגשתי שאני עשויה לחבב את התזזיתי עם הפוני, שהיה נדמה שהוא והאוסטרלית מכירים מלפני, והבנתי שגם אם נרצה, אני לעולם לא אוכל לשבת איתם כולנו יחד בסיטואציה אחרת, אלא אם אני מתכננת לשקר להם תמיד שגוסטב ואני זוג וכל זה. והבעייתיות במלואה נחתה עלי, והמצפון הבהב בתחושת אשם, והחלטתי לרדת מכל הסיפור. ואחרי שכבר החלטתי לרדת מכל הסיפור, החלטתי להמר.
ירדתי מהכיסא ונעמדתי קרוב אליה, גם כדי לעלות את סיכויי, ואמרתי, את הולכת לא לחבב אותי על זה.
הסברתי ששיקרתי, והסברתי שרציתי ליצור פשוט סיטואציה מעניינת כזאת וחולה, אבל עכשיו אני מרגישה רע עם זה, ואני מצטערת. וזה לא מגניב מצידי.
אז כן היית עם בנות כבר? האה כן. ואת והוא לא חברים? לא, אנחנו די מכירים מהיום. אבל את עדיין רוצה שנלך לשירותים?
צחקתי. מה, באמת לא אכפת לך ששיקרתי? היא הסבירה שהיא מעדיפה את זה שהייתי עם בנות כבר, וגם היה לה פחות נוח להיכנס לסיטואציה עם זוג שהיא לא יודעת איך הם יגיבו לזה. וזה דווקא משמח לשמוע שהכל בעצם קליל, אבל היא רק לא מבינה למה היא לא יכולה להשתמש באצבעות שלה.
טוב. סיכמתי. תשטפי ידיים עם סבון בכל מקרה. והלכתי לתלוש את גוסטב מהספה שהוא בינתיים נדד אליה עם שני המיוזעים התזזיתיים, ועדכנתי אותו שהתוודיתי על השקר ובאופן מפתיע ומגניב ביותר זה ממש לא מזיז לה, וגם היא סבבה לגמרי שהוא יהיה איתנו כל עוד הוא לא מתערב.
וככה צעדנו שלושתנו לשירותים כשהיא מובילה וגוסטב מאסף. ובכניסה הצבעתי לה על הכיורים, לא התכוונתי אבל זה יצא קצת כמו שמצביעים לכלב על הכרית שלו, ובהינו בה עד שהיא סיימה. וכבר בסיטואציה הזאת היה משהו דפוק ביותר, שהיא מטה את הגוף השמן מידי שלה לכיור ושוטפת ידיים ממש טוב, ואנחנו מחכים לה בצד ומסתכלים, ואם היא לא תשקיע או משהו, אז אולי אני אשנה את דעתי והיא לא תוכל בסוף לגעת בכוס הלילה. היא חייכה אלי לרגע קצרצר מאוד לפני שהיא רכנה לכיור, ונדמה לי שקלטתי משהו מבוזה בחיוך הנבוך שלה, והבזק חרמנות קצר עקץ אותי פתאום במפתיע.
אחר כך היא דהרה קדימה לבחור תא, ולרגע עלתה בי תקווה פואטית משונה שהיא תבחר להיכנס לאותו תא שהייתי בו חודש קודם עם הפינית, ובכך נסגור מעגל ונכפיש את זיכרונה, אבל הוא היה סגור, והיא קיפצה לאזור אחר וזנחתי את זה.
נכנסו אחריה, אני בצד אחד, היא בצד השני, גוסטב עם הגב לדלת ומולו האסלה.
אוקי, זה מוזר, נכון? שאלתי בחיוך כעבור רגע קצר בעודנו פשוט עומדים שם. ואז בתנועה נחושה אחת היא תפסה בידיים שלה את הגומי של החצאית שלי ומשכה אותה למטה רק מספיק בשביל שהיא תוכל לשלוח לי יד לכוס באין מפריע, והתקרבה לנשק אותי בפה. באמת סחתיין עליה. אף על פי שלא רציתי להתנשק איתה, אבל כבר לא היה ממש איך להתחמק מזה. עצרתי רגע רק כדי לעקור מגוסטב ההמום את המעיל שלו שהוא לפת בידיים ולהניח אותו על המתלה של הנייר טואלט. שירגיש בנוח איכשהו. והיא העבירה את האצבעות שלה על הכוס שלי באופן שהיווה כנראה בעבורה משחק מקדים, ולא התעקשה להמשיך לנשק אותי, אלא ירדה לנשק לי את החזה. לא לבשתי חזייה, והרמתי את החלק הקדמי של חולצה שלי מעל הראש אל מאחורי הצוואר שתעשה מה שבא לה, ונדמה לי שהתחרמנתי לאללה במאית שנייה, ולא ניתחתי את זה אחר כך עד כדי להוציא מזה את כל הכיף, אבל נדמה לי שהיה שם איזה משהו סליזי נכון שדיבר אל המוח הרקוב שלי, שהפסיק להשקיף על כל בציניות בערך ברגעים האלו, ומהר מאוד האצבעות שלה כבר היו בפנים והיא התחילה לדפוק אותי במין קצב ואופן שהיו נהדרים באותו רגע. והסתכלתי למטה על היד שלה, ככה שאני לא יודעת לאן הם הסתכלו. כמה ימים אחרי זה שאלתי את גוסטב איפה המבטים שלהם היו, והוא סיפר שהיא הסתכלה עלי, לא לפנים אלא על הגוף, והוא גם, ושהיה רגע קצר שהמבטים שלהם השיקו, ממש לשברירון רגע כזה, שהביך אותם אימים.
אני זוכרת שעברה בי המחשבה שאני צריכה לשים לב אם אני לא רוצה שישמעו אותי מבחוץ, וזה גם בערך היה קטע שהודעתי שאני רוצה להחזיק לגוסטב את היד. והאמת שזה כנראה היה כל כך מחרמן וגדול על המוח שלי, שאני לא זוכרת הרבה קטעים של מודעות צלולה, אבל אני זוכרת ששמתי לב שכשאני לוחצת לגוסטב את היד, הוא לוחץ בחזרה.
כל הסצנה לא הייתה ארוכה במיוחד. מהר מאוד הפכתי לשלולית חרמנות אינפנטילית, ונגעתי לה רגע ביד הדופקת, והתהפכתי עם התחת אליה ונשענתי על הקיר, או גם חצי על גוסטב, עם היד שלו ביד שלי וכתף אחת שלי עליו איכשהו, והתכופפתי והיא המשיכה לדפוק אותי ככה, עצרתי אותה שוב שתוריד טבעת שהציקה לי פתאום בחיבור הירך מאיזו אצבע שלה, והיא התנצלה כזה והורידה אותה במין מהירות, שרמזה על החשש שמא היא לא תזכה עוד לחזור למה שקודם היא עשתה. זה מצא חן בעיני, הנואשות המגושמת שלה. והיה גם את הרגע שהיא עצרה ולחשה שמישהו דופק בדלת וגוסטב צחק ואני גיחכתי בצרידות והוא הסביר לה שזה הראש שלי בקיר של התא, ואני זוכרת גם שהבנתי למרבית הפליאה שאם אני אגע בעצמי אני בהחלט אגמור תכף, והתחלתי לעשות את זה, אבל אז באמת דפק מישהו בדלת, ובגרמנית קשוחה אמר כנראה שהם תכף סוגרים את המקום. גוסטב החזיר לו כמה מילים וכל החלק הזה מבולבל לי בראש, אבל כנראה שההוא דפק שוב וגוסטב לחש שאנחנו באמת צריכים לזוז, וכבר עמדתי עם הפנים שוב אליהם ואמרתי טוב והחזקתי כבר את הגומי של החצאית בידיים, ופתאום אמרתי לה שלפני שהולכים אולי היא רק תלקק לי את התחת רגע. אם היא רוצה. והיא שאלה אחרי, את רוצה שאני אלקק לך את התחת? בטון שמח למדי ולמרות שהיא שמעה אותי טוב מאוד. אבל אפשר כבר לזקוף לזכותה שהיא אוהבת לחזור על שאלות מסוימות. ואמרתי כן. והוספתי, אם את רוצה. והסתובבתי שוב, והיא התכופפה ללקק לי את התחת באיזה רעב כזה של שמנים, לרגע קצר, ואחרי זה לקחתי נשימה וספגתי מהר את החרמנות בגוף והרמתי את החצאית והיינו בחוץ.
שלוש שעות או יותר אחר כך. ישבנו ברחוב ושתינו בירות עם התזזיתיים, וכשהם פרשו לישון, מצאנו את עצמנו שלושתנו בחדר של גוסטב ונשנשנו חביתה ותהיתי לעצמי מה לעזאזל אני עושה שם. והאם עד כדי כך משעמם לי, או שבאמת אני עוד שוקלת באיזה צד לא נגיש לי במוח שלי להפוך את זה למין.
הסתכלתי עליה שישבה מולי ודיברה בטרחנות אינסופית על אוסטרליה ועל דברים דביקים מבנאליות ושעמום, ומיטת היחיד של גוסטב, שעליה הוא ישב הייתה מאוד קיימת בחדר, וגם התקווה הבלתי מדוברת של שניהם, והרגשתי איך השד שבי, כמו גלי חרמנות, מציף אותי קצת, ונוטש, ומציף ונוטש, והיא דיברה על אוסטרליה בטרחנות אינסופית, ועלה בי מיאוס לאור העובדה שהיחיד מבנינו שהסיט מידי פעם בפעם את השיחה חזרה לשירותים כדי להתעמק באיזו שאלה או לשחזר איזה רגע או כל תירוץ אחר שהוא, רק לדבר על זה קצת, כי אלוהים איזה נושא אחר יכול להיות יותר מעניין בין שלושתנו, היה אני והשד שלי, ופעם אחרונה שהתעניינתי להסיט לשם את השיחה הייתה כבר לפני שעה בטח. וגם אז עשיתי את זה רק בשביל הכיף. והצטערתי בשבילה, כי ידעתי באיזו קלות נהדרת היא הייתה יכולה לגרור אותנו עכשיו מהרגע הזה לרגע הבא, אם היה לה מושג מהחיים שלה. אבל לא הצטערתי, אלא יותר כמו לעגתי. אני עייפה. הודעתי שוב. ושוב תהיתי מה לעזאזל אני עוד עושה שם. את יכולה גם לנוח פה, גוסטב הציע והצביע בעיניים שלו למיטה, בזהירות. והסברתי שאם לא אישן כמו שצריך זה ידפוק לי את הלילה. ופניתי להסתכל עליה, שמפרטת באיזה להט צדקני על כל מיני טיפוסים שהיא לא אוהבת באוסטרליה. וכן הבזיקה בי לרגע תמונה, שבה אני נשכבת במעין עייפות במיטה, ואני מורידה את החצאית, עם התחת למעלה. והשד נדלק ונכבה, נדלק ונכבה, ואז החלטתי שחלאס, זה לא מגיע לה. וזין על כל מה שהיא לא אוהבת באוסטרליה. והכרזתי שאני זזה הביתה לישון.
