אני מהאסכולה של אלו שטוענים ששליטה היא משהו נרכש, לא מולד.
אני מאמינה שיש אנשים שנולדו לשלוט ויש אנשים שנולדו לשרת- אבל עצם לקיחת\נתינת השליטה היא נרכשת.
אני מאמינה שמערכת יחסים אמיתית צריכה להיות עמוקה, אינטימית ושיוויונית בבסיסה. כן כן- תופתעו. אני חושבת שכל צד צריך להעריץ את הצד השני. המלכה צריכה להעריץ את העבד שלה, באותה מידה שהוא צריך להעריץ אותה.
אני לא מחפשת (לא כרגע לפחות) להקדיש את עצמי למישהו נחות ממני.
למען האמת- אם תחשבו על זה היטב, המלכה היא השולטת רק למראית עין. בסופו של דבר, היא משרתת את גחמותיו הסאבמיסיביות של העבד שלה- והוא יכול להחליט בכל רגע נתון אם להספיק את המשחק או לא. גם כאשר לכאורה "חוצים גבולות"- האחריות לכך אינה רק בידי המלכה, אלא גם בידי העבד שלא השתמש באות הביטחון.
זוהי מערכת של יחסי גומלין- לא של ערפדות.
הדבר האחרון שאני רוצה זה בנאדם חסר עמוד שדרה, לא אחראי, חסר חיים, מדוכא ו"לוזר" מטבעו--- שרק ינק את האנרגיות שאני מקדישה לו, ולא באמת יתן לי דבר בחזרה.
כשאני אהיה אמא- אני אקדיש מעצמי בלי לדרוש דבר בחזרה. ככה זה- הקרבה עצמית.
במערכת יחסים, אני מחפשת שתהיה מינימום הקרבה עצמית (הכרחית בלבד) ומקסימום יחסי גומלין.
אני מטבעי שולטת באנשים סביבי מנטאלית. מעולם ומתמיד הייתה לי יכולת לעשות מניפולציות ביעילות רבה כדי להשיג את מטרותי. רבים רואים בי גם מעין פסיכולוגית או מדריכה. אבל אני משתעממת בקלות אם לא מאתגרים אותי שיכלית.
אני לא רוצה שיסכימו עם כל דבר שאני אומרת, אני לא רוצה שיהנהנו על כל שטות שאני אומרת (ולפעמים אני אומרת דווקא כדי לראות אם יש תגובה חכמה...P=)- אני רוצה בנאדם, לא רכיכה!
התואר "גברתי"\"מלכתי" בעיניי הוא הרבה יותר מפניה מנומסת ומכובדת. זהו תואר שמסמל את הרצון להקדיש את עצמך למישהו אחר, הרצון להוקיר אותו על כל תכונותיו, הרצון להעביר לו את השליטה על המצב. כשאומרים את זה סתם ככה- עוד לפני שבאמת מכירים לעומק, עוד לפני שיש קשר חזק- המילה מאבדת ממשמעותה.
כמו להגיד "אני אוהב אותך" על הפגישה השניה... זה טיפשי, חסר טעם.
זה הכל לבינתיים.
שיהיה לכולנו שבוע טוב (=
-דמי-
לפני 17 שנים. 21 בינואר 2007 בשעה 12:24
