מחכה
עוברת שעה...
שמה מוזיקה להנעים את ההמתנה
להעביר את הזמן..
ביוטיוב מתנגנים שירים
שמזכירים את העבר הנורא,הקשה
השירים היו לנחמה
לדקות של טוב.. לשקט מהתופת היומיומית
היום אני פחות יכולה להתפרק דרך המוזיקה
אין זמן
אין סבלנות,והקשבה
מתפללת למעט שקט
מהרעש הבלתי פוסק
בראש,בעיניים באוזניים
המחשבות טסות להם עם השירים הישנים
שומעת את המילים
חוזרת לעבר
הוזה סיטואציות קשות
ופחות קשות
מצחיקות עצובות..
הכל נותר שם איפה שמצולק
איפה שכואב באמת
איפה שאף אחד לא הגיע לשם
לזה שאין אישור כניסה
ופשוט מרגישה את העקצוצים
השירים עושים לדמוע
אבל אני חזקה אני לא דומעת
כלכך מיותר
קשה נפשית אבל משתדלת..
להשתשעשע עם העבר לעשות השוואות
ואז מגיע שיר...שבגיל 6 או 7
שהייתה שם אקרובטיקה להפליא
וכן, ידעתי לזוז ידעתי,הצלחתי
והייתי רוקדת כלכך הרבה
בריטני ג'יי לו כריסטינה
אבל באיזה יום נכנס חבר של אימי
זרק משפט שלא שכחתי
ומאותו יום ירד לי הבטחון
הפסקתי לזוז
הפסקתי לצחוק
הפסקתי לחייך
וכשחייכתי או צחקתי.. "צחקתי" "חייכתי"
הייתי שומעת את המשפט מהדהד
ומפסיקה הולכת לחדר להסתגר
לאכול.. ולאכול
"נו מתי תתפוצצי?"
זוכרת.
"מחייכת.."
עברו שירים עברו זכרונות
חרא על היוטיוב הזה
ואז הגיע השיר שממנו פחדתי..
השיר הזה שמכאיב
שהוא שם תמיד כדי להזכיר לך
אני פה
לרוב אני מעבירה כל עוד נפשי בי
הפעם..לא היה בכוחי
לא בכיתי
פרצתי בבכי
"אז מי יתפוס אותך שלא תלכי
ולא ישאיר אותך לבד..
אז מי יתפוס אותך שלא תבכי,
אני לא סומך על אף אחד..איתך.."
נשימה...
