תמיד שאני מרגישה כזה...
"עלובה" "פתטית.."
ולא אטרקטיבית בעליל
משהו קורה לטובתי
משהו שמזכיר לי
שאני שווה ואטרקטיבית
ביום שלישי
באו לי מחשבות אחרי שמשהו
שניסיתי לקדם, נתקע.
(כנראה שאני באמת משתדלת...וצריכה לנשום.)
מפה לשם, הלכנו לבריכה (מה הקטע שלי עם הבריכה אתם שואלים??? הקטע שהילדים מאד אוהבים ולמען האמת גם אני! וזה גם יותר בטוח מהים בטח במצבם,בגילאים שלהם)
ולקחתי קצת בירות, רמקול ויאללה חפלה
בנוסח רגאטון;
סתם כזה הזזתי את הגוף המאד מרשים שלי
ונכנסתי למים אחרי הילדים, וראיתי שהמציל מביט בי, מתחילת הערב (שחיה לילית)
וזה נחמד, ומרים,ומעלה בטחון
ובינינו? הוא שווה הנבלה.
קצת הייתי בעמוקים צחוקים
טבילה 2 ובדרכי החוצה הוא אומר לי
"אחלה רמקול, איך היה מתאים לצאת למסיבה אה.. מסיבת רגאטון,את אוהבת?"
ואני; "וואו באמת היה מתאים לי מסיבה"
הוא; "את אוהבת לרקוד?"
ואני מחייכת, עונה; "כן.." (בלב רק שלא כואב, הבעיה שתמיד כואב לי..גוף בוגד שכמוהו!)
וזהו,
ממשיך הערב זזה
מזיזה את פלג גופי העליון והאהוב ...
את הישבן המאד....מאד... אהוב שלי
ולאט לאט התחלנו לדבר
הילדים במים החוקי יושב לו.
ואני עם המציל,ועם חבריו.
פתאום זה קרה,
"כן אחי מישהי בת 70 טבעה בקאנטרי בנס ציונה...בלהבלהבלה.."
והמשכנו לדבר דברים רגילים ביותר
ואז הגענו לאלכוהול,
שאלתי אותו אם בא לו בירה
אמר בכייף,אבל אני בתפקיד
"אני לא טיפוס של בירות,יותר וודקה"
"וואלה? גם אני,הכי פשוט שיש...וודקה רדבול ומבסוט על החיים,ראש טוב"
חיוך.
"האמת רדבול אני פחות למה זה עושה לי צרבות ולא מסתדר עם הגוף "
קיצר ;
בסוף הערב ישבתי בסוכת המציל עם המציל
ושתינו כוסית אחת
דיברנו,פלירטטנו
ונפרדנו לשלום.
יום שישי הלכנו מהבוקר לבריכה
ושוב דיברנו וצחוקים
"איזה צבע קיבלת..."
"כן.. על הסף של להישרף אבל אני לא נשרפת האמת,זה כאילו השיא"
"מה זה משנה, כל עוד זה יושב טוב,
וזה יושב טוב.
כלום לא חשוב"
"מה.. בא לך לשתות כוסית? סוף היום.."
"בכייף! אבל שתסיים,"
מסמיקה,מחייכת.
בסוף לא יצא לפועל...
היום שוב,
לקח לי ולו זמן לדבר,היה עמוס
ושדיברנו הוא סיפר שהוא נוסע מחר לדובאי
לשבוע,
התבאסתי,אבל היי! גם ככה שבוע קשוח בדרכו אליי
סיכמנו שנתראה שבוע הבא,בבריכה.
ופעם הבאה מבטיחה לעצמי
לקחת את המספר שלו
די חלאס ביישנות
