אני בסלון הוא בחדר, שעות...
מדי פעם מבקרת אותו
או שהוא ישן
או שהוא בשיחה
או בכלל בפלאפון
הכנתי ערב
ממש שכנעתי אותו לאכול...
כי ברור שאין לו תאבון
אני לא אוהבת לשכנע לאכול
אצלי זה לא מתקבל על הדעת
(כן כן אני בעצמי חוטאת בהרעבה עצמית לפעמים שאני בדאון או סתם תקופות קשות)
אבל יש פה חיים ואי אפשר לעצור אותם
אני מבינה את הכאב והצער,באמת.
אבל...
יש פה ילדים שצריכים את אבא אחרי לימודים או סתם לשחק..
או לדבר שטויות ..
בצד השני שלי, לא דברנו היום אני והשני
אין לי מה להגיד לו
אני לא טובה במצבים כאלה
כשאחותי מתה כל השבעה לא דיברתי
לקח לי שנים לבכות את מותה
וחיפשתי את הפנים שלה בכל בנאדם שנקרא בדרכי..
אני פשוט לא טובה בזה
הבסטי לא מחובר די הרבה זמן
מהרגע שהודיע לי וממש דיבור קצר.
בסדר מובן לי
ושזה מכה שוב, אצל משפחה שהקמת
זה מטלטל.
שוב נרדמתי והתעוררתי ונרדמתי והתעוררתי
ובא לי לישון! רק לישון.
איזה יום מסוייט קשה עצוב
פה נכנסת,יוצאת
מנסה למצוא הסחה.
בא לי לישון ..רק לישון
בא לי דובי ענק..ולישון איתו
