יושבת למול הים
ברגע קשה,של הבנה
לאחר מחשבה טובה ורגועה
אולי לפעמים באמת המרחק עושה את שלו?
אולי הפגיעה הייתה כה קשה ואנושה
שפשוט
עבר לי,
ואולי עכשיו, יהיה קל יותר?
ואולי לא יהיה בכלל?
שואלת את עצמי
למה בחרתי במחילה?
כי אני לא ילדה קטנה
כל החיים שלי כקטנה
הייתי שומרת טינה
זה לא כיף
עם השנים למדתי למחול
ולסלוח.
ובאמת מכל הלב
האם יש דבר כזה מחילה מכל הלב?
תוהה...
ועכשיו שאני יודעת,שכמובן לא טעיתי
חושבת לעצמי
אולי זה בעצם העולם שלנו ה"פייקים"?
לא,מעולם לא היה לי
רומן סוער כלכך
סוחף
ברמה של סכנה.
והייתה סכנה,מסויימת.
לא באמת מתחרטת על זה.
למרות שברגע עצבני אמרתי שכן
אבל השנה הזו שעברה
ועוברת, עד 19/6 שלי,
לימדה אותי כלכך הרבה
כלכך המון,בעיקר אני מוכנה לבגרות בגאוגרפיה 😉
אבל ברצינות
למדתי המון,וכל זאת בפוסט הבא
או הבא אחריו
או הבא שאחריו
תלוי בזמינות שלי לכתוב ולחפור לכם שוב..
הים רגוע היום
האמת שגם אני די רגועה
הים כלכך יפה..
מושלם...
כמעט,כמעט כמוני
אולי הים נברא בשבילי?
☺️
