קולטים שעברה שנה? שנה!
שנה של לחימה (ללא הישג של שום מטרת לחימה
ובואוווו!!! אני מדברת על עזה)
לחשוב שלפני כמה חודשים כתבתי על החוויה האישית שלי לגבי שואת גרמניה
מקסימום, הייתי מתעוררת בבוקר
עם תחושה של טוב נו הבנתי, שואה
יאללה דומיה מי שיעמוד יעמוד,
וזהו שלום ביי עד שנה הבאה.
הבוקר,לא.
הגוף הטראומטי שלי העיר אותי ב5 וחצי
הייתי ערה עד 7 כי
6:29 הכל התחיל,ככה התעוררתי, התעוררנו
(כטבמ בראשלצ?)
בשקט,בפלאפון.
לא מבינה למה אני בכלל ערה
6:29 מסתכלת על השעון
אומרת לעצמי,הפעם אף אחד לא יפתיע אותי
לא הפעם!
דרוכה. יותר מדי דרוכה.
שקט...אחרי דקות ספורות וארוכות
התראת צבע אדום בעוטף.
(אני בהלם..)
נרדמתי ב7, התעוררתי
קמתי אל בוקר דכאון, קשה
אני חושבת שאולי גם קצת כועס,כעס עצמי
#הילדים איתי בבית שיהיה ברור#
למה כעס עצמי?
אולי כי אני עוד חיה את זה?
נרצחו משפחה באופקים
הדוד של בעלי (כן כן לא יודעת להסביר בדיוק מי שיודע יודע והבין)
חברים שנפלו בעזה
חברות ידידים מכרים
שנרצחו במסיבת הנובה
ואני במקום להמשיך הלאה
תקועה,כן.
מרגישה את זה
תקועה ביום הקשה הזה..
כל אדם שעובר לידי בעל חזות ...
אני בוחנת אותו מכף רגל ועד ראש
מסתכלת אולי יש נשק אולי סכין מביטה עליו
סוקרת את המבטים שלו
אפילו שזה בשניות כעובר אורח
במיוחד במקומות הומי אדם.
קניונים או סופר
או בכלל,
קולטים שלא ירדתי מהבית לגינה,טוב פעמיים וגם זה בקושי,כל השנה.
היום. שנה
שנה, רק לאוטו וחזרה לבית
רק עם האוטו ולרוב מקומות סגורים
שאני יודעת שיש מרחב מוגן/לאן לברוח...
(חוץ מכמה פעמים שהיה איתי אדם חמוש)
וים? לפני שנה,(של לפני האסון) ושנתיים
הייתי שורצת בים..
כן די "שרצתי" בים השנה
אם לבד אם לא לבד
אבל מרחוק, ועם רכב כמובן.
אחרת לא הולכת גם בצחוק
עומדת כמה דקות אל מול הים והולכת
אין לי כוח לעמוד מולו.
מבינים שעברה שנה?
שנה
איזה פשוט אה?
שנה!
שנה של ירי
שנה של אי ודאות
שנה של צער
שנה של פחדים,
שנה של אבידות בנפש.
שנה של בכי
שנה של לוויות וזיהוי גופות
אווחחח כמה אני שונאת את המילה גופה
שנה של משפחות שמתפרקות אחת אחרי השניה
שנה של ..של מפונים ועקורים שאינם בביתם
שנה של בכי סיוטים פחדים
שנה של אזעקות,ושל ילדים ומבוגרים רצים
בורחים על נפשם חסרי אונים.
שנה של חיילים שאינם בבית
שנה של ילדים שגודלים ללא אביהם כי הוא שומר על המדינה
שנה שלמה שאמהות לא רואות בעקביות את ילדה/ן
כי הם שומרים על המדינה
שנה שהחיילים היקרים שלנו שומרים על הבית
בגופם בנפשם.
שנה של..
פוסט טראומה שלעולם לא משנה כמה שנטפל בה
זה לא יעבור,נלמד לחיות לצידה.
מקודם ראיתי את הסרטון של איתן לוי,
למה? כי אני מפגרת.
ראיתי באחת הקבוצות
יש לבן של משה יותר גרפי
הציע לי- לא!!! תודה!!!
מספיק מה שראיתי ועוד בצנזור
לא מבינה למה להכות בנאדם שצרחתם במו ידיכם???
מה נראה להם הוא יקום לתחיה??
כן כן ראיתי את הרכב שלו
וראיתי איך הוא בתוך הבאגז' זרוק מת
ונחטף ברכב שלו...
כן ראיתי.
🕯🕯🕯🕯🕯🕯🕯🕯🕯🕯🕯🕯🕯
לצערי ראיתי עוד דברים שלא צריך
שוב.
ואם לומר את האמת
יש דברים שראיתי,ושמעתי
בעיקר של ילדים,
זוכרים את הילדה המתוקה שצורחת מתוך רכב שחור?
שרצחו את ההורים שלה? (כן הצילו אותה ואת אחותה הקטנה)
יש סרטון שראיתי,לצערי.
שילדה קטנה בסלון... שואלת את הוריה
למה הם רוצים להרוג אותנו...
ועוד כמה.
לא,זה בראש כל הזמן.
שנה לא כלכך טובה האמת.
בכלל לא.
היו רגעי אושר.
קטנים.
חיוכים
צחוקים
אבל התחושה מ7/10/23 תמיד ברקע....
שנה של אבל וצער.
ונזכור את כולם..
