הצד המיסתורי האפל שלי....

שלשום יצאנו למסעדה,כבר חצי שנה,שאתה משגע לי את השכל,שרוצה שניפגש,אז קדימה,למשימה,התלבשתי לי,בדרך המוזרה שלי,בדרס קוד,והגעתי למסעדה.
נכנסתי אתה חיכת לי בכניסה,כמו ג`נטלמן של אז,הזזת את הכורסא.ריח הבושם שלך,הכה באפי.
אמממממ איזה ריח חושני.ממש נדלקתי...
הבטתי בך,בחיוך,במבט,והאמת הצלחת לכבוש אותי מעט. מתלהב כמו ילד קטן,כל רגע אומר לי,אני מרוגש. מה ניסגר?
הזמנת לי לפי בקשתי את הארוחה,בוהה בי,בעודי אוכלת ושותה... כבר הרגשתי לא נוח,אז פשוט נתתי לך לשמוח. הפינה שלנו היתה אפלולית.
"רד למטה,"פקדתי עליך,ואתה בלי שום שאלות,התיישבת לך שם,תחת השולחן בישיבה מזרחית,
מרגישה את ידייך זוחלות,לאורך הרגליים,מרגישה את פיך,במרכז תשוקתי.עד שכמעט נטרפה דעתי.
ואז בשיא התחושה,אני המומה,אתה חולץ את מגפיי,ומתחיל לעסות לי את רגלי,אוך אפא היית עד היום ???תגיד לי...אמממממממממ אני נאנחת. אוחחחח ממש עונג עליאי...

המלצרית ניגשת אלי,מביאה לי קולה עם קרח... שותה בצמא...
דואגת להעביר לך קובית קרח,ישר לתוך מכנסך...
זה כדי שתתקרר,כי המצב כרגע.. ממש לוהט ובוער.
אחת לתוך פייך,בדרך אתה לא מפספס,מלקק לי כל אצבע,ברעבתנות,נו באמת יש אוכל על השולחן.אבל כרגע לא נראה לי שאיכפת לך במיוחד.
אתה שוב מתחיל במחול הנגיעות,אני מתמסרת ליידך המלטפות,האמת אתה טוב,פשוט טוב.
נועל לי בחזרה את המגפיים ,תוך כדי רפרוף נשיקות בלתי נגמרות..

המצלצרית שוב מגיעה לשולחן...
קינוח??? שואלת
אתה מציץ פתאום מבין שתי רגליי...

"הלוואי ויכולתי,אם רק היתה מרשה,הקינוח הכי נפלא,זאת האישה...."וקורץ לה בשובבות מתוקה.

אני קצת נבוכה,אבל למי איכפת,"את הטייפ אתה משאיר,ואל תעשה בושות,אחרת הקינוח,יעלה לך הון תועפות...