לכל אחד יש אחת, שהוא יודע שעשה לה עוול, שהבטיח הבטחות שלא קיים, או שפגע בה בצורה כזאת או אחרת.
כזאת הייתה נקיטה שלי.
ואחרי דורות שעברו החלטתי להרים אליה טלפון כדי למסות לפצות, לרפא במשהו את הנזק שיצרתי.
"אני חייב לראות אותך, עכשיו" אמרתי לה בטלפון, מתחצף כפי שלא העזתי מעודי.
הייתה שתיקה לרגע מצידו השני.
ואז היא אמרה "תגיע למדרגות,אני מחכה לך שם כלבלב שלי,", חייכתי לעצמי. היא תמיד אהבה משחקי שליטה. ,"מבטיחה אפילו להיות בלי תחתונים,רק השימלה האהובה עליך,ומתחת כלום כלבלב שלי,רק בוא כבר תלקק אותי.".
אני מודה שבחלומות הוורודים ביותר שלי לא תיארתי לעצמי שיהיה כל כך קל לפצות ולפייס אותה.
יצאתי מביתי וטסתי אליה, מפנטז לאורך כל הדרך על החוויה שאני הולך לעבור, אברי מגיב בהתאם.
כשהגעתי ונכנסתי לבניינה היא עמדה מולי עטופה בשמלה קייצית שהדגישה את גופה האלוהי. חיוך עטף את פניי כשדימנייתי את העומד להתרחש.
"בואי למעלית" משכתי בידה, כבר לא מסוגל להתאפק.
"תחלום על זה בייב,זוכר שמגיע לך עונש? אז עכשיו רד על 4,ועלה את כל המדרגות בזחילה,וכל מדרגה אני רוצה נשיקה,פעם לרגל ימין,פעם לרגל שמאל כלב."
פתאום הבנתי שאת העונש הזה היא תכננה הרבה הרבה זמן....
מחיתי בקול, מביע את חששי מההתרחשות, זוכר שהיא גרה בקומה החמישית "די את רצינית? ואם מישהו יבוא פתאום? ואם......"
היא הסתכלה בעיניי וקטעה אותי באחת "מעניין את סבתא שלי,ארצה כלב ".
ואני ביצעתי, זוכר היטב את מערכת היחסים שהייתה ביננו ומבין כי העונש המוטל עליי הוא קל יחסית.
נישקתי את רגלי של מלכתי עם כל פסיעה שביצעה, נחבט בברכי במדרגות, מגניב מבטים מפוחדים לצדדים בכל פעם שעצרה בקומות, דורשת שאלקק את רגליה עד שיבריקו מניקיון לפני שתמשיך לטפס במדרגות.
החוויה, משפילה ככל שתהייה, גירתה אותי מאוד, ומאמצע הדרך ועד שהגענו לקומה החמישית הייתי על סף גמירה...
כשהגענו לקומה שלה, שנינו מתנשפים, אמרה "זחל עד לדלת שלי," מפשקת את רגליה ומאפשרת לי להריח את ריחו של מקדשה שהתפשט באוויר.
"בא לך כלב שלי,להביא לי ליקוקי?" היא שאלה כשידה על הדלת.
איברי איים לקרוא את מכנסי הג`ינס שלי. "אוחחחחחחחח כמה שבא לי," עניתי.
היא חייכה. "אז זהו שלא תקבל", פתחה את הדלת וטרקה אותה בפניי ההמומות.
משהבנתי כי זה היה עונשי, החלטתי להחמיר עם עצמי ונשארתי שכוב על סף דלתה, מקווה להיות ראוי לשמש אותה לפחות כשטיח לדלת...
נתתי לך לכתוב כלב,וכשיבוא לי לנער את השטיח,תזכה לתגובתי....
בנתיים זוהי ניקמתי,מתוקה ורעה.
לפני 17 שנים. 28 באוקטובר 2007 בשעה 8:05
