הצד המיסתורי האפל שלי....

הפעם נסעתי לבד,כלומר עם חברים,אבל בלי "חיה בסרט",חסרונה של החצי השני שלי הורגש,למרות שכל הערב רקדתי כמו תמיד,כאילו אין מחר,עלי לכסות את מנת האושר שניתן,האמת היה לי מאוד כיף,ולו רק בשל,האנשים הנפלאים והנהדרים שיש בלימיט.
לא רוצה להיות עצובה,בגלל אבא,אני בוחרת בנתיים לשמוח,עד שיבוא הגרוע מכל,עד אז אני כאן,יחד איתו,ונשרוד...כן בכל הכוח.
היה לי די מצחיק,כי האמת,יכולתי להיות נטו אני,הנשלט שהצתרף אלינו,הגיע בפעם הראשונה ללימיט,זה מדהים אותי כל פעם מחדש,לראות את הפרצופים ההמומים משהו לנוכח מה שהעניים רואות בפעם הראשונה,האמת המלכה דנה שיחקה אותה.....
הוא די השתולל ונהנה,כזה טיפוס ספונטאני וחביב,אין ספק,שיכול להיות אחד מחבריי בקלות,אבל מבחינת רצון לשלוט בו,זאת תהיה טעות.
לקראת סוף הערב,הגיע הבחור שאני קוראת לו,"חיוך מושלם",פשוט כך,כשהוא מחייך,זה כאילו והשמש זורחת,אין הסבר או הגיון,פשוט תענוג להביט לו בעניים,להכנס לתוכן,ולהרגיש שאתה רוצה להיות שם,זה כיף,אין הרבה אנשים כאלה שפגשתי ביימי חיי,רקדנו בכיף,עד שהשחר הפציע ועלה......

אז תודה גדולה ללימיט,לנשגבת המתוקה,שחזרה עם חיוך גדול על הפנים,לניר הגנובי,למיכל המאלפת על הריקודים המטורפים,ליסמין על העינטוזים,ללאו על הריקודים לתוך הלילה(אין כמוך)
לאורלי על החיבוקים,לדוגי על המתיקות,ולכ מי שהיה איתי על הרחבה,ושכחתי את שמו,עימכם הסליחה,אוהבת תמיד...

נקיטה