Con-Trust

אין לי בעיה עקרונית כשכואב לי. כלומר יש לי, כמו לכל אחד אחר, אבל לא משהו להתלונן עליו על חשבון רוחב-הפס של מי שיש לו יותר על מה להתלונן ממני.
זה לא זה, בחיי, זה לא עניין הכאב.
זה עניין חוסר התכלית.

קחו יתושות למשל.
אני שונא אותן בכל ליבי; אלו הנקבות הגרועות ביותר שאני יכול לחשוב עליהן - והכרתי כמה נקבות בחיי, מכל מיני מינים. יתושות, למי שתהה, הן-הן האויב האמיתי, הגיס החמישי, המשמיד הלאומי של האנושות. אני לחלוטין בעד רצח עם כוללני וחסר רחמים של יתושות, עם כל ההשלכות שמהלך כזה עלול לעורר, כמו למשל הרבה יותר אנשים הרבה יותר מחייכים והרבה פחות מגרדים. אפילו את המחיר הזה אני מוכן לשלם. כי זה אישי מאד העניין הזה שלי עם יתושות. זה קשור לעובדה שאני לא אוהב שמוצצים לי את הדם בלי לשאול אותי קודם.
אני זוכר את עצמי, למשל, מנסה לישון באיזו עליית גג שכוחת אל בהולנד, עייף ומסומם עד לבלי היכר, שלוש בלילה, עיניים טרוטות, פנים חיוורים, רגליים כושלות, מגבת ביד ואני מקפץ בכל החדר בניסיון נואש לרצוח בדם חם וכפות רגליים קרות איזו יתושה סוררת שלא נותנת לי לחיות בשקט. מי שלא גר מעולם בהולנד, עם כל המים העומדים שיש לאנטישמים האלו, לא ראה יתושות בחייו. יש להם שם ארכי-יתושות, אולטרא-יתושות, מגה-יתושות, יתושות בליסטיות ארוכות טווח, ללא טייס, שלדעתי האישית מכוונות לתקוף בראש ובראשונה יהודים, נשים וטף. כל מי שיגור בהולנד לאיזה חודש-חודשיים בעונה הנכונה מובטח לו שיבין למה ההולנדים מובילים את העולם בחקר היתושאות (היתושולוגיה). לגור שם תקופה עושה לך חשק לזנוח את כל מה שחשוב לך בחיים וללכת להקדיש את שארית חייך לחקר היתושים, ובעיקר איך נפטרים מהם.

בכל אופן, כשאתה מנסה לישון והזמזום הזה נכנס לך לחלום, זה הופך אישי מאד. אתה יודע שהיא שם, היא יודעת שאתה יודע שהיא שם והיא לא מתביישת להראות לך שהיא יודעת שאתה יודע שהיא שם, זוממת ומזמזמת. היא תתקרב לך לאוזן בחיפוש אחר מקום העקיצה המושלם. למה מי אתה שתגיד לה איפה לעקוץ ואיפה לא לעקוץ? אתה לא רואה אותה, אבל היא דווקא רואה אותך יופי. ועוד-איך רואה, יותר ממה שאתה תוכל אי פעם לראות. היא מכונת תקיפה משוכללת להחריד, היתושה יימח-שמה. היא רואה אותך, היא מריחה אותך, היא מרגישה את הרוח שאתה עושה כשאתה זז, היא מרגישה את טמפרטורת הגוף שלך והיא אפילו יודעת כמה פחמן-דו-חמצני אתה פולט. ככה היא בוחרת את מי לסעוד, אגב, לפי טמפרטורת הגוף וכמות הפחמן-הדו-חמצני הנפלט. כנראה שאלו בעלי טמפרטורה גבוהה והרבה פחמן-דו-חמצני הם טעימים יותר מאיזושהי סיבה. לכן טוב לשבת עם מאוורר לידכם כשיש סכנת טריפה; זה מבלבל להן את כל החיישנים. נחשו באיזה ארץ נעשה המחקר.

אתה והיתושה זו מלחמה פנים-אל-פנים; היא אפילו לא מתגנבת.
ככה, בבוטות, במפגיע היא באה עלייך לכלותך. ואתה יודע שהיא תעקוץ אותך במקום אסטרטגי. בדיוק בין פרקי האצבעות של היד למשל, או, גרוע מכך, של הרגל. הו, כמה אישי זה הופך כשהשעה שלוש בלילה והיתושות בגודל של קומביין. כבר לא אכפת היה לי שתעקוץ*, למען האמת, אלא שהתאוויתי בכל מאודי לראות אותה מעוכה על איזה קיר, עם כל הדם (שלי!) נשפך ממנה. יש משהו כל כך צודק פואטית במראה הזה של יתושה מרוחה בדם, בייחוד אם היא הרגע מצצה לך. לפעמים, אם אני תופס אחת תוך כדי שהיא עסוקה בשתיית דמי, אני מתבונן בה ומחכה שתסיים. הייתי מגיש לה איזו כוס מרגריטה - שיהיה לה נעים ליד הארוחה - אבל אני חייב להשגיח שלא תברח. ואז, כשהיא נראית לי קרובה לסיום, אני תוקף. הו! העונג השמימי של לראות אותה ככה מרוחה עם כל הדם נוזל ממנה! צדק פואטי בהתגלמותו.

אבל זו לא הנקודה של הפוסט הזה.
הנקודה היא שליתושה יש סיבה להלחם בך. יש איזו הרגשת סיפוק בין אם תפסת אותה (השארתי אותה בסוף מרוחה על הקיר, שם בהולנד. היא עדיין הייתה שם כשעזבתי, אנדרטה דוממת לניצחון המוח על היתוש. זה היה תכסיס מבריק שחיסל אותה לבסוף. מעניין אם מישהו ניקה אותה מהקיר), ובין אם היא תפסה אותך. זה הגיוני, זה צודק, זה אתה נגדה and may the best insect win. אתה יכול לשנוא אותה ולרצות להשמיד את כל אוכלוסיית העמלקיות האלו, אבל אתה לא יכול לבוא אליהן בטענה מוסרית. הן צודקות מבחינתן, הן עושות מה שהן עושות כי זה מה שהן עושות, כי ככה הן מתרבות, כי זה אתה או היא. יש תכלית והכול בסדר. הכול הגיוני והמצפון שקט.

וכאן בדיוק נכנסות המדוזות לתמונה.
בקיומן האבסורדי הן מאיימות להרוס לי כל פינה פואטית-רומנטית, כל מקום קטן שנשאר בי ועדיין מאמין שיש איזה צדק קוסמי שמסתובב פה ופשוט לא שמים אליו לב. האמת היא שכבר לא ממש נשארו בי מקומות קטנים כאלו, אבל עדיין מרתק בכל פעם מחדש לראות כמה הדברים הם חסרי הגיון לפעמים, כמה הסיבות לא חשובות.

אז מדוזה. נתחיל בזה שהיא בכלל לא ממש בעל-חיים. היא הרי כמעט כולה מים ואפילו הסימטריה שלה בנויה אחרת משל (כמעט) כל יצור הגיוני אחר. אדם נבון אמור לחשוד מיד ביצור שלא מתבייש להיות עגול: זה מרמז באופן מופגן על חוסר תכליתיות, מחסור מוחלט במטרה או ביכולת שליטה עצמית, מה שמסתדר יופי עם זה שבקושי מערכת עצבים יש לה, שלא לדבר על מוח. גוש ג'לטין עגול וטיפש, זה מה שהיא. וזה בסדר, כשלעצמו, לא היה אכפת לי אם זה היה נגמר שם, אם לטימטומה לא היו השלכות הנוגעות לי באופן ישיר וצורב.

מדוזות מבלות רק חלק קטן מחייהן - כשהן מחפשות להתרבות - בשוטטות וצריבת חפים מפשע. בשאר הזמן הן פשוט דבוקות לסלע כמו אחיותיהן שושנות הים, מנפנפות בזרועות הארוכות שלהן בים הפתוח ומבצעות חיקוי מוצלח למדי של עציץ מיותם. רק מה? שבגלל שהן כל כך מטומטמות, ובגלל שרוב הזמן הן דבוקות למקום, הן לא מסוגלות אפילו לצאת לצוד לעצמן אוכל. איך תצוד אם אתה גם לא יכול לזוז וגם חסר מוח? אי אפשר. הפה שלהן הוא גם התחת שלהן (כמה מפתיע) והן עסוקות רוב הזמן בלגרוף מכל הבא לזרוע ולדחוף את זה לתחת, לעכל, ואז להקיא את השאריות החוצה. או להפך, תלוי מאיפה מסתכלים ואת מי שואלים. ושלא במקרה, הזרועות שלהן מצוידות באלפי תאים קטנים וצורבים שכל אחד מהם מכיל את אחד המנגנונים הכי מגניבים שקיימים להכאבה. יש לנבלות האלו, בכל אחד מהתאים העוקצים שלהן, מין סוג של צלצל מיניאטורי בעל ראש מורעל. וברגע שזרוע הציד שלהן פוגעת במשהו – ולא משנה מה – הצלצל נשלח כלאחר כבוד והרעל מכאיב ככל יכולתו לקורבן המבולבל. אם אתה במקרה סרטן קטנטן, הוא ישתק אותך ויאפשר ל"ציידת" המטומטמת-אך-מספיק-יעילה הזו לדחוף אותך עמוק לתוך התחת שלה ולגרגר בהנאה. אם אתה קצת יותר מדי גדול כדי להיכנס לשם הרי שפשוט תסבול, סתם, בלי שום סיבה, כי היית היצור הלא נכון במקום הלא נכון. היא לא מנסה לצוד אותך, המדוזה, היא לא נהנית מזה ואפילו לא יודעת שאתה סובל. לפעמים אלו פשוט התאים הצורבים שלה שנסחפים במים ובמקרה פוגעים באיזה עובר אורח מסכן שעבר לשחייה נעימה במים שורצים מדוזות. הנצרב האנושי בכלל לא חשוב, הוא לא חלק מהמשחק שלה, הסבל שלך הוא תוצר לוואי בלבד, ועדיין אתה לא יכול להיכנס לים בחום של 800 מעלות בצל בגללן. זה הוגן? זה צודק?! לא מספיק שאתה צריך לשלם לבני אנוש סכומי עתק בכדי להיכנס לים ובכלל לדרוך על החול, לא די בכך שלא נותנים לך מנוח עם כל ההמולה שחובבי-הרעש מקימים בכל מקום ובכל שעה על החוף, לא חשוב שאתה צריך כל הזמן לשמור שלא ירימו לך את התיק (לא שיש שם משהו חשוב בדרך כלל, חוץ מכמה ספרים), אז עכשיו בגלל גוש הג'לטין הרוטט, המטומטם, הפלגמטי וחסר התכלית הזה אני גם לא יכול להיכנס למים בלי שיתקוף אותי חוסר הצדק הקוסמי המשווע, חוסר התכליתיות הפוגענית והבלתי נגמרת של החיים שכואבת לי לפעמים – באופן אישי – אפילו יותר מהצריבה של אותה בת-בליעל. ואת המדוזה אתה אפילו לא יכול לשנוא, כי היא אפילו לא מתכוונת להכאיב או להציק. היא טיפשה מדי בשביל זה. אתה יכול פשוט לסבול בשקט, לשפשף את המקום ולקלל מתחת לשפם. סאביות יכולות לבקש שישתינו עליהן, זה עוזר לכאב. אבל זה לא עניין הכאב, באמת; זה עניין חוסר התכלית.

כוס אמק, טוב?

אני הולך לים.
אחלו לי בהצלחה.

~

* יתושות, אגב ולידע כללי, לא עוקצות. הן פשוט לא משתמשות בעוקץ, אין להן כזה. הן נושכות עד שאתה מדמם ואז שותות את הדם. יתר על כן, החלק הבאמת מגוחך כאן זה שה"עקיצה" עצמה בכלל לא מגרדת. אבל כדי שלא תרגיש אותה יושבת עלייך וזוממת מזימות ואז נושכת אותך דרך העור ולתוך מחזור הדם, היא קודם מזריקה לך חומר מאלחש כדי שלא תרגיש שאתה נתקף (הו, החוצפה!), אז היא מוצצת את הדם [שעוזר לה להטיל אחר כך ביצים. זו הסיבה שרק הנקבות של המין הנאלח הזה עוקצות], ואז עוזבת אותך עד הפעם הבאה. רק מה? שהחומר המאלחש הזה הוא גורם זר בגוף. והגוף לא אוהב זרים, אז הוא מתחיל לתקוף את הגורם הזר הזה, וזה מה שמגרד כל כך. יוצא שהיתושה יוצאת מכל העניין כאילו-נקייה מבחינה מוסרית, שהרי היא לא גרמה לך ישירות לגירוד הזה אלא זה אתה גרמת לעצמך, במו גופך. אני מקווה שהאירוניה המחליאה ברורה פה.