כבר לא בורחת

יושבת על הבאר, לא רוצה להשתכר, שתיתי הרבה השבוע, רוצה להיות פיכחת.
הסתפקתי במועט.
מימיני ומשמאלי עטופה באהבה, באיכפתיות, בחום, עטופה באנשים קרובים, קרובים מאוד, שנכנסו לחיי רק בשנה האחרונה, אבל מרגישה שהם שם מתמיד, מכירים אותי כל כך טוב, לא שופטים, ולא מבקרים. פשוט מקבלים ומכילים.
וגם אם היה נתק קל, בגלל שכעסתי, הוא עבר לו, נגוז, התפוגג.
אני אוהבת אותם מידי בכדי לשמור את הטינה. שיחררתי אותה לדרכה.
מספרת ומשתפת על התובנות, על הרוגע שעוטף אותי בימים האחרונים.
טוב לי. ואני פיכחת, ואולי בזכות.
אולי כי הלעטתי עצמי יותר מידי בחודשים האחרונים בחומרים, נוזלים ורגשות שגרמו לי לחיות בעלטה.
מרגישה שאני שבה לעצמי, שבה הביתה, מרגישה שאני מתחילה לאהוב את עצמי שוב, שאני אמנם בתחילתו של התהליך, אבל לשם שינוי התהליך הנכון.
מקווה שמחר לא אתפכח.