לפני 17 שנים. 23 באפריל 2007 בשעה 11:58
יצאתי מפגישה 10 דקות לפני צפירה, ידעתי שלא כדאי לי להתניע את הרכב ולצאת לדרכי כי היא תתפוס אותי באמצע נהיגה.
פעם ראשונה שלי שאני בחוץ בזמן צפירה, תמיד הייתי או בטקס כלשהו או בבית או בעבודה.
הייתי באמצע רחוב הומה, עומדת וממתינה לה, לצפירה. שתגיע.
ברחוב אנשים הולכים כאילו יום חול רגיל, יושבים בבתי קפה כאילו אין זה יום לזכרו של איש.
צחוק ילדים מתגלגל, המולה, רכבים נוסעים להם באין מפריע, רעש סואן של מכוניות חולפות.
ואז היא התחילה. הרחוב בשניה אחת עבר לדום. כאילו הקפיאו את כולם. רכבים נעצרו, ונהגיהם יצאו ועמדו, הולכי רגל נעמדו במקומם. פריז.
אני עומדת. מביטה ברחוב הקפוא, באנשים הקפואים. הסירנה עולה ויורדת. ושום דבר או רחש מלבדה.
מחזה מרגש ומדהים.