כבר לא בורחת

ולא הצלחתי.
אני לא יודעת לשחרר את עצמי, רציתי להוציא את האוויר החוצה, והדמעות לא יוצאות להן.
רציתי לצרוח, רציתי לזעוק, וכלום לא יוצא.
רציתי שיכאב לי.
שיחבטו בי, יכאיבו לי, יפרקו אותי ושיכאב לי כל כך חזק עד שאבכה, עד שהכל יצא החוצה.
התחת שלי, נכון לעכשיו עדיין סובל משטפי דם וסימנים כחולים דהויים, דמעות לא היו שם.
הכאב לא כאב לי מספיק בכדי שאבכה.
בעצם, אני חושבת שאף כאב פיזי חזק ככל שיהיה לא יגרום לי לבכות, אני לא מרשה לעצמי להישבר, ואני לא מרשה לעצמי לבכות ליד אנשים.
אבל פאק, זה היה מחרמן...