הבמה שלי

אושר זמין בשתי דקות וריקנות בכל מיני שפות- מחכה להזדמנות!

בחרתי בו, או יותר נכון התאהבתי באהבה של הצל שלי בו,

הריקוד שם אותי במקום שמעורר אותי. בין אם הרגשתי את זה בעצמי או שאנשים אחרים העלו אותם .התחלתי היום שיעור בטן כפול ורקדתי בחברת נשים, שהנשיות היתה במרכז, בגלל טבעו של המחול המזרחי, העובדה הזאת שמה אותי בסיטואציה שונה.

עברתי בחיי חווית שונות, חלקן הזויות, מדהימות, מרגשות,

וחלקן לא נעימות. חוויות שהעמידו אותי פנים מול פנים מול שאלות על מיניות, דעות קדומות וסטריאוטיפים סקסיסטיים, נשיות אותנטית או כזאת שמנסה לרצות מישהו או משהו. שאלתי כיצד האישה נתפסת וכיצד נשים רואות את עצמן, מה הן מנסות להיות בעקבות כך, מה שלהן ומה לא, ועוד הרבה שאלות  שנותרו ללא מענה אבל יצרו מופע מחול במוחי...ואני הבטחתי לעצמי שאדע לרקוד לפחות משהו הערב

כשהצל יגיע לבחון אותי ,מקווה שאעבור מסך

כרגע הוא בדרכו לכאן מתרגשת מרטיבה

והדופק עומד לפרוץ עם הדם מאיזה וריד......

נב רקדתי בלט עד גיל בוגר מכאן הזיקה לריקודים

לכן נשים אולי גם לובשים מצאתי משהו בקטנה עבורכן לתחילת הדרך...:)

יש לי צל...

צל פרטי רק שלי

צל שמרגיש

צל שמחרמן

צל שמקשיב

צל שמטריף

צל שמכאיב

צל אופטימי

צל מצחיק

צל שנוגע

צל קשוח

צל מלטף

צל מגרה

צל מעיף

צל שנותן לי להרטיב...

לדאבוני הצל אוהב בעיקר להוציא אותי מדעתי.

אז בבקשה צל תדאג שהשמש תזרח לי מהתחת כי אני זקוקה לצל שלך !!!!!!

דקה לפני ....

לאלו שנשארו מאחור חברות וחברים מחר בערב  בבריכת שרתון

אנא אשרו הגעתכם ....

חובה עליכם להגיע עם הרבההה מצב רוח תנאי לכניסה :)

ולך קוסם שלי אם תגיע השמחה תהיה מושלמת !

כי מגיעה לך תודה ענקית , בלעדיך לא הייתי מצליחה להרים את זה

אז חובה עליך להגיע!!!!!

קבלו משהו ישן וטוב :)

אני חושבת לעצמי הלוואי שזה היה חלום ,

כי אחרת זה לא היה כואב לי כמו שזה כואב לי היום,

ואני יודעת שבתוך המילים מסתתר לו מישהו טוב,

אז לא יכולנו להיות מה שרצית? ואולי יכולתי לרקוד קצת פחות.  

אבל לפחות היינו משהו, לפחות הייתי רואה אותך,

ולא רק מדברת איתך דרך המחשב דרך קיר..דרך סיפור,

כי מה אפשר לראות בזה אם זה לא סיפור?

אם זה לא סיפור יפה וכואב. ומעתה  אראה אותך כסיפור ולא כאמת,

לצערי זוהי האמת, אראה אותך רק בספרים ,בשירים, ובסיפורים,ומי יודע אם אראה אותך כאדם?

ומי יודע אם בכלל ארצה לפגוש בך? אחרי שהחלטת לסרב לי.

מצד שני אני היא זאת שנתנה תרופה למכה,אני היא זאת שרצתה להעמיד במקום לאן הולכים מכאן?

ושוב אני לא כועסת על מה שקרה למרות  שאני משקרת לעצמי,

כדי שלא תרגיש רע,שתאשים את עצמך.

אני כועסת כי זאת הייתה פנטזיה, זה לא היה אמיתי,זה היה חלום יפה,ולא מציאות.

ואני לא יודעת אם אני אי פעם אפגוש מישהו כמוך.

טיפוס כזה מיוחד ,קשה לי בכלל להאמין שיש בן אדם כמוך, כי לצערי לא הכרתי.

אני גם מצטערת ,שגם לא אזכה לשמוע את הקול,

ולראות את העיניים והפנים מאחרי המילים שאתה לוחש לי דרך המסך כל פעם שאני יושבת מולו.

האם אותך זה לא מצער? האם זה לא כואב לך? אם זה לא כואב לך ,אני לא יודעת מה לומר?

אז כניראה שכתב לי מישהו אחר שהוא לא אתה,

והוא נמצא בתוכך והגוף שלך רק משמש לו מקום נוח להתגורר בו.

עד שיגיע מישהו אחר, והאחר גם יכתוב לי, וירצה אותי, אך מסתבר שוב שזה הרוח, וזה לא הגוף

ושוב אכזבה שמבצבצת לה,ומסתבר שזה מונולוג בפני עצמו, רק אני הייתי שם ורק הרוח של מישהו.

האם זה בכלל עולה בדעתך? שהרוח כתבה לי, הנשמה ..., אבל היא לא השיבה.

דחייה כואבת, של משהו שהוא אינו הדדי, אבל אני בכלל לא יודעת  כי כל זה לא היה אמיתי,

זה היה וירטואל, זה היה סיפור שמסתבר שאני אחת מהדמויות הראשיות,

ואולי אתה בתוכם,וככה זה ישאר, הכנות שלי,האמת שלי שכל-כך ברורה במילים,

ואולי הצעד הזה נכון ,כי אחרי הכל אתה לא קיים, אתה בראש שלי ,

ואני לא נפרדת מאף אחד, אני נפרדת מהרוח שלך

כאן אני מסיימת בסימן שאלה,וכך זה ישאר תמיד, והסיפור שלך נשאר אצלי בסימני

שאלה,כי אין סוף לסיפור הזה, אין סוף, אין לו שם, ואין אדם.

זוכרים את הדבר הזה שנקרא מכתב......

פעם לא לפני הרבה זמן,הייתם קונים נייר יושבים וכותבים

מקפלים שמים במעטפה והולכים לדואר.... היום אני כותבת לך כאן רוח

כי השארת את חותמך ועפת

עם קצת עזרה התעוררתי ויצאתי מדלת החלום

תהנו מריקוד הצללים.... כבר לא צריכה אותו איתי.....

ולך אני מחזירה אותו........))((       

ואולי
מירי מסיקה
מילים: גיא בוקאטי
לחן: דודו טסה



במיטה יש מקום שהוא רק בשבילך
לא יהיה פה אחר אני שולחת לך
רוחות כישופים משפטים אבודים בשבילך

השעות הקטנות המילים הגדולות
מתהפכות מתפכחות אני חונקת דמעות
אני יודעת שאתה הדבר שרציתי כל כך

ואולי אולי
אני חולמת מרחפת מתפללת חזור אלי
אולי אולי
יש בשמיים מלאכים טובים ששומרים עלי

בדידותי שהפכה בנפשי למחול
נשימותיי כבדות וגופי לא יכול
אני אוהבת את מי שאתה
לא אכפת לי לסבול

אם לא תבוא לא אוהב יותר לעולם
לא אתן את עצמי לא אוהב שוב אדם
שניים היינו שניים נשארתי אחד
ואולי אולי...

נתת לי סיבה להאמין. סיבה לחיות ,סיבה לאהוב..

סיבה להיות מי שאני. גרמת לי לא לפחוד ממך ולומר את האמת,

להיות גאה במי שאני. היית האור שבקצה המנהרה שלי.

גרמת לי לראות הכל אחרת. אך מה עושים שהאור נכבה ?

שהלכת ,פשוט ככה, האור כבה ,כיבית-הכל שברת כל חלק שריפאת בי

כל חלק שעוד היה איכשהו שלם,התרסק נשבר לחתיכות כמו שאומרים.

לחשוב שהלכת ממני כאילו עשיתי משהו לא בסדר.ומה אם באמת עשיתי משהו לא בסדר?

להיות כל היום בתהיות איפה אתה .עם מי אתה,

אז למה לעזאזל העיניים שלך לא מביטות בי יותר?

תקופה של פחד ,של אי הבנות,תקופה של מחשבות,

תקופה שחשבתי שבחיים לא תגמר ,

לנדוד מפה לשם ,עד הרגע שעוצרים אותך ואומרים לך שזהו!!!

יש ביטוי של הרמב"ן שאומר...

סוף מעשה במחשבה תחילה.

ויש עוד ביטוי סוף טוב הכל טוב.

ישנם עוד הרבה ביטויים הקשורים בסוף.

אבל אין שום דבר שבאמת מכין אותנו לזה.

אומנם קצר אבל קיבלתי סוג של "פירמוט" 

סוג של סדר "בקבצים" לדברייך

המון תודה ושלום לך איש מיוחד אנצור אותך בליבי