יושבת בבית מסתכלת על הגשם היורד מבעד לחלון,גשם תמיד שימח אותי בעיקר סערות שיודעות להרקיד את הטיפות בסיכרון מושלם
כריקוד מצד לצד בפתאומיות קיצונית בדיוק כמו החיים שלנו .
בעודי תקועה במראה המקסים הריכוז שבי הוסט לרגע בשאלה עם דציבלים גברים האם אפשר?
השבתי לו שעכשיו הלב והנשמה זקוקים לשלווה זמן של הלבד של עצמי ועם עצמי.
הגשם פסק והוא הציע לצאת ולהתענג על האויר לאחר הגשם.לא ממש רציתי לצאת איתו אבל גם לא יכולתי שלא .
חייכתי אליו הרגשתי פתאום חזקה מולו. לעומת זאת הרגלים נשארו מאובנות למראה חיוכו הזדוני על פרצופו.
הציע לי לבוא איתו לביתו לא לפני שנעצור בים לנשום את האויר הנקי עם המראה המושלם.
הכנתי קפה ויצאנו לדרך שאני עדיין לא יודעת מה אני עושה עם עצמי ומה אני עושה איתו
הראש בשמיים והרגלים בקרקע מתחבטת עם עצמי ולא מגיעה להחלטה.
אומרת לעצמי מקסימום מה כבר יכול להיות הרי הוא עדיין בתוך תוכו בטוח שיש משהו בו שאוהב אותי.
מגיעים אליו הביתה לא לפני שעוברים את כל המחסומים, שבכל שלב אנחנו מוצאים קיטור אחד על השניה.
הוא מצליח להרקיד אותי בחניון,במעלית,במסדרון.
בדלת רק הבחנתי שנשארו עלי רק במכנסים וגם הם בקושי למרות שהחוטיני הצליח לעוף משם
נכנסים הדלת נטרקת והריקוד האינטימי מתחיל לעלות שלב, תשוקתנו יצאה לחופשי.
אי אפשר היה לעצור את הלהט, אי אפשר היה לעצור את הצורך הפיזי, הכמיהה למגע,
התשוקה בשיא לא רואה לא שומעת רק הגוף מגיב למגע ידיו האגרסיביות שיודעות כל נים בגופי,
מגיעה לפורקן בשאגה שלא הייתה מביישת שום לביאה בטבע.
נגררת לחדר ונבעלת כמו בובת מין לא יכולה לזוז גונחת מכאב ובהנאה מהולה, הכל רטוב החורים כואבים
ככל שאני צועקת ככה הוא מגביר את הקצב.
לבסוף האריה שואג כשהוא תקוע עמוק באחורי ואני לא יכולה לזוז ומבלי אויר שעוד שניה מרגישה שנישמתי עוזבת את גופי
בלכתי הביתה נזכרת במשפט המצמרר והמעצבן, שוב לא תביני... אבל אולי שוב נהיה...
פאק יו אורזת את השברים ומקפיאה עמוק בפריזר .