הרהורים מהקומה השלישית

החיים כמו טירה כבירה עתירת דלתות וחלונות. כל דלת היא שער בפני עצמו. לעיתים למשהו חדש לעיתים למשהו ישן. לעיתים למוכר ולעיתים לזר. לא פעם נגלה שהמוכר הוא זר, והזר הוא המוכר, אבל זה כבר עסק אחר. כל שער טומן בחובו עולם מלא, ורבים הם השערים שייוותרו עלומים כל חיינו. מי מאיתנו לא ניסה לפתוח בדרך זו או אחרת את שער האהבה, שער הפרנסה, שער הרחמים, שער החן והיופי, שער החסד, שער הדמעות, שער החלומות וכיוצא בהם.

לכל יממה יש שעה ולה מפתח מיוחד שאיתו ניתן לפתוח את השער. אמנם המפתח יכול להיכנס בכל שעה, אבל לא תמיד יצליח לפתוח את השער. ברוב הזמן השערים נעולים. בריח להם ואין יוצא ואין בא. יש את אותו רגע נכון שבו שער נפתח לרווחה והדרך נפרשת לפנינו. אותו רגע נכון ומדויק בו צריך לסובב את המפתח. במידה וזכית ושערי הטירה נענו לניסיונותיך, סימן בדבר שעשית משהו נכון בכל זאת.