שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הרהורים מהקומה השלישית

בקומה הראשונה דרה האמת, בקומה השנייה דרה המציאות כפי שאני תופס אותה, ובקומה השלישית דרה המציאות כפי שאתם מבינים אותה.

כל נרטיב נכתב מהקומה השנייה, ומובן, אם נרצה ואם לא נרצה, דרך הקומה השלישית. האמת היא אמבריונאלית (גולמית, עוברית) אבסולוטית ויחידה, אולם היא עוברת גלגולי עיבוד וצורה בדרך. לכרי הגידול וההשפעה הסביבתית-תרבותית מבית ומחוץ חלק נכבד בעיצובו של כל פרט ופרט, ובדרך שבה הוא משיג את הדברים.
לפני 5 חודשים. 27 בדצמבר 2023 בשעה 12:27

צה"ל נלחם באוייב שמסתתר כמו חולדות במנהרות שלו. יש להם יתרונות רבים בשל כך אבל, וזה אבל ענק(!) יש למנהרות עקב אכילס שיכול לתת לישראל את הכנעת החמאס ושחרור כל החטופים. אם בישראל יהיה מנהיג מספיק חזק ותקיף - זה לא יעלה לנו אפילו בשחרור אסיר ביטחוני אחד.


לא צריך להציף את המנהרות במי ים, לא צריך להחדיר עשן או גז, צריך לעשות מה שעשינו בהתחלה וגרם לחמאס לשחרר מעל 100 חטופים-

הפסקת הכנסת דלק לרצועת עזה עכשיו!!!


כן, כן, המכשול שיגיע יבוא מביידן. איתו צריך לדבר מנהיג שהוא גם מחבב לשם שינוי, להיות מספיק תקיף אבל גם מכבד, להבהיר שזאת אסטרטגיית ההכרעה הישראלית, ולאפשר הכנסת דלק מבוקר ומפוקח כל העת על ידי צה"ל לבתי החולים בעזה.
יתר הסיוע ההומניטרי (אוכל, מים ותרופות) יימשך כרגיל ואין בו כדי להכריע את חמאס.


החמאס, עומד על הרגליים אחרי כל מה שספג, דורש את הפסקת המלחמה ושחרור כל המחבלים מהכלא הישראלי. נשמע לכם סביר?!


בתוך חודש - ללא הכנסת דלק שמאפשר את האוויר במנהרות החמאס - תקבלו זמירות אחרות מהחמאס.
יש לנו את המפתח המכריע  בידיים שלנו! הקלף שובר השיוויון - האוויר שהם נושמים במנהרות תלוי בישראל!


טיפשות מוחלטת לדבר על מלחמה ארוכת טווח עם מחירים כל כך גבוהים כשאפשר להוריד את החמאס על הברכיים תוך חודש-חודשיים!

לפני 6 חודשים. 16 בנובמבר 2023 בשעה 13:06

בין מחשבה לתנועה, בין תמונה לעוד סרט אימה, חשבתי לגמרי בתוכי שגם אם שואה גרעינית תבוא ותתרגש על ראשנו עדיין יהיה מי שיילך לקלפי, עם שלוש אוזניים וזנב מסולסל וישלשל, מאחורי או לפני הפרגוד, פתק קטן לבן  ועליו מוטבע בדפוס שחור השם ביבי...

לפני שנתיים. 5 בנובמבר 2021 בשעה 8:27

 

חלמתי אותה והיא קשת  צבעים

על רקע בתים  אפורים לבנים

רציתי אותה יפה ומנצנצת

לא שלמה ועדיין מושלמת

חלמתי אותה גסה ומחוספסת

לא שקטה אם כי מעט מובלת

פגשתי אותה כולה אומרת אישה

ניחוח בושם וכתר לראשה

חשקתי בה כלום יכולתי אחרת

גם בצבע אפור  תהיה זוהרת

לפני 3 שנים. 29 באוקטובר 2020 בשעה 6:24

אם יש אלהים אלה לא יהיו אנחנו שנצטרך לתת את הדין בסוף היום...

לפני 3 שנים. 5 בספטמבר 2020 בשעה 8:43

אני בור עמוק

בעל קירות חלקלקים

לא ניתן לטפס מתוכי

אני תהום פעורה 

בולעת הכל לקירבה

אינה יודעת שובע

אני עץ תמיר

ראשי השמיים 

שורשיי מפותלים באדמה

נותר צמא לעולם

 

אני געגוע

אני חלום

אני סיפור

אני מכתב על שולחן

אני מגירה בארון מלאה סודות ושקרים

אני שיר בלי מנגינה

 

אני ים כחול כהה

קוצף סוער גלים גלים

לא ניתן לגלוש עליי

אני סוס פרא

בועט בשתי רגליי האחוריות

אל תנסו לרכוב על גבי

 

אני מילים

אני אות

אני בלילה

אני ביום

אני...

לפני 4 שנים. 1 באפריל 2020 בשעה 7:43

לפחות משהו אחד טוב בין כל המסיכות והכפפות האלה- היום אני מציין (חוגג) שנתיים תמימות ללא עישון!

לפני 4 שנים. 19 במרץ 2020 בשעה 2:18

מגיפת הקורונה, הבאה עלינו לרעה,  אינה יכולה שלא לצלצל באוזניי כמו סרט אימה עתידני סוג ז' שהפך באורח פלא למציאות חיינו...

לפני 4 שנים. 11 בדצמבר 2019 בשעה 9:13

 

חשבתי אותך פעורת רקטום עומדת על שש. באמתי הימנית פילחתי את עכוזייך, ובאמתי השמאלית שיחקתי בדגדגנך הנפוח; כי למרות כל הרעש והצלצולים שלך את בסך הכל פודלית במסווה של לביאה.

לפני 4 שנים. 15 בנובמבר 2019 בשעה 7:35

את פשוט כל כך יפה!

לפני 4 שנים. 23 באוקטובר 2019 בשעה 6:17

 

בעודי מטייל להנאתי ברחובה של עיר הבחנתי כי מסטיק סורר נדבק לנעלי הימנית. תחילה ניסיתי להיפטר מהטרמפיסט הלא קרוא בסיועו של מקל מוארך וקהה ראש, אולם המסטיק העיקש סירב בתוקף להרפות מהנעל. שפשפתי את סולית הנעל על שפת המדרכה אך העניין רק החמיר את המצב. טבלתי את סולית הנעל בערוגת חול סמוכה והחלתי לשפשף במלא המרץ. כלום...נאדה...המסטיק העיקש מסרב להרפות מאחיזתו. בצר לי, טבלתי את הסוליה בשלולית מים (שלום ליורה?!)  שנקוותה בקרבת מקום, ואז שוב בחול, ושוב בשפשוף נמרץ הפעם על אספלט הכביש...והמסטיק? עודנו שם: חי, נמתח ונדבק!

נשבע שיכולתי לראות אותו מחייך לעצמו בסיפוק, בז למאמצי הסרק שלי להיפטר ממנו.

חלצתי את הנעל, הבטתי במסטיק מקרוב קרוב, ואז הבחנתי שהמסטיק הזה היה בעצם...ביבי!