שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הרהורים מהקומה השלישית

בקומה הראשונה דרה האמת, בקומה השנייה דרה המציאות כפי שאני תופס אותה, ובקומה השלישית דרה המציאות כפי שאתם מבינים אותה.

כל נרטיב נכתב מהקומה השנייה, ומובן, אם נרצה ואם לא נרצה, דרך הקומה השלישית. האמת היא אמבריונאלית (גולמית, עוברית) אבסולוטית ויחידה, אולם היא עוברת גלגולי עיבוד וצורה בדרך. לכרי הגידול וההשפעה הסביבתית-תרבותית מבית ומחוץ חלק נכבד בעיצובו של כל פרט ופרט, ובדרך שבה הוא משיג את הדברים.
לפני 5 שנים. 29 בספטמבר 2019 בשעה 6:56

 

היא התיישבה על פניי ללא הודעה מוקדמת, מתמקמת על לשוני הנתחבת לפאר נשיותה. קצב תנועות גופה הסתדר במחזוריות  עם צלילי גניחותיה. עולה יורדת, נוהמת ופוקדת, לקק! לקק! בלע את מיצי תאוותי!

 

לאחר שנרגעה קלות, הסדירה נשימתה וחייכה את חיוכה הממזרי, ירדה על ברכיה, חפנה את אשכיי והחלה יונקת את זכרותי הבוערת. מוצצת ומסתכלת, מתגרה ממבטי המעורפל, מגניחותיי העולות, מקריאות שמה הנזרק לחלל החדר...

 

ליטפתי אותה על ראשה והיא החלה ללטף עצמה בהתניה הידועה לשנינו. מוצצת ובמקביל מלטפת את דגדגנה הבוער, שואבת ותוחבת אצבעות לפנימיותה. מוצצת, מלטפת, שואבת ותוחבת-  ומבטה מבקש ספירה...

 

עשר, תשע, שמונה, ספרתי לאט לאט, מטעים כל הברה. שבע, שש, המשכתי כשבין לבין אני מזכיר לה איך זיינתי אותה בתחת בלילה הקודם. חמש, ארבע, אני משמיע באוזניה איך אוננה על רגלי כמו כלבה מיוחמת, שלוש, שתיים, אחת...עכשיו!

לפני 5 שנים. 17 בספטמבר 2019 בשעה 4:58

קמתי בבוקר. הלכתי לקלפי. הצבעתי כחול לבן. חזרתי הבייתה.

לפני 5 שנים. 27 ביוני 2019 בשעה 9:56

 

מה שרציתי לומר - שתקתי!

מה שרציתי לשתוק - צרחתי!

כשהתכוונתי לגעת - התרחקתי!

כשרציתי להישאר - עזבתי!

כשרציתי לחלום - התעוררתי!

 

משפט אחד לא משורטט יכול למוטט מגדל מילים שלם. 

 

 

לפני 6 שנים. 20 ביולי 2018 בשעה 6:27

להקיש על דלת מספרה הומת אדם ולומר להם בקול רם וברור: רק באתי לומר לכם שעליי, אל תבנו!

לפני 6 שנים. 2 ביולי 2018 בשעה 11:38

לפני כשבועיים נסעתי לבירת הנגב במשאית החברה: תשעה מטרים אורכה, שני מטרים וחצי רוחבה וארבעה מטרים גובהה.

בכניסה לאחד הלקוחות הבחנתי בחתול אשפתות מקומי, ספק יושב ספק שוכב, עסוק כולו בליקוק עצמי.

החתול, שמבעד פרווה מדובללת, הציץ בי בשעמום בחצי העין שכן מתפקדת אצלו, לא מש ממקומו חרף עוצמת המשאית, בטח מול יצור בשיעור קומתו.

נדרשתי להגיב בצפצוף קולני (וכוחני) ואז, ורק אז, הואיל בטובו חתולנו ופינה את גופו הצנום מהכניסה לחנייה.

 

מסקנה: מלך נשאר מלך גם אם הוא חי באשפה!

לפני 6 שנים. 4 באפריל 2018 בשעה 6:13

 

כשבאת -

האיר האור את הפינות האפלות ביותר.

כשבאת -

המציאות האפורה הפכה חלום בצבעים.

כשבאת -

תקתוק השעון הפסיק להכאיב.

כשקראת -

השם הנדוש קיבל צליל מיוחד.

כשלחשת -

החדרים בליבי רגשו מחדש.

כששתקת -

המילים המורכבות הפכו דממה מבורכת.

כשנישקת -

השפתיים בערו כמו אז בזמן נער.

כשנשכת -

הסימנים שנותרו חותם אהבה.

כששרטת -

העור התקלף והגליד באחת.

כשבאת - נגעת, כשחיבקת – הערת,

כשלחשת מילים הן הפכו פזמון לשירים.

לפני 7 שנים. 30 במאי 2017 בשעה 0:46

שוכב פרקדן על מצע של כוכבים

רגליי ישרות

מתוחות

מצביעות קדימה

זרועותיי פרושות לצדדים

כפות ידיי פתוחות

מקבלות

נשימותיי עמוקות עמוקות

שאיפה שאיפה מלוא החופן

עד קרקעית הבטן

נשיפה נשיפה

עד התרוקנות מוחלטת

בדומיה

ללא הגה

עד שהאור העוטף מכה

מסנוור

מערפל חושיי

מאפשר לי להיכנס פנימה

אל פתח משאלות נפשי

 כל  שאחפוץ בו

שאייחל לו

ייטמע בי וייספג

ייהפך הוווייתי

חלק מעולמי

הצר כנמלה מחד

והרחב כאוקיינוס מאידך

כל שאבקש

לו יהי!

לפני 8 שנים. 27 באפריל 2016 בשעה 6:39

לפעמים אני פשוט מרגיש אילם. כל כך הרבה זמן שאין לי מה לומר לעולם.

אני מרגיש כמו בסרט שחור-לבן בלי שום משמעות.

קם, אוכל, עובד, ישן. שום דבר מעניין.

אין אפילו סערה אחת קטנה לרפואה.

ואני הרי איש של סערות, מכור לרעמים, עבדם של ברקים.

ההתרגשות ממני והלאה והשגרה הזו כל כך מאוסה עד שקניתי נעלי ספורט חדשות רק כדי לבעוט לה את הצורה.

המוזה התחפשה לשבלול ולך תשכנע אותה לצאת.

לפני 8 שנים. 12 בפברואר 2016 בשעה 6:22

 

אני איש של חורף. תמיד הייתי. תמיד מצאתי את עצמי בין העננים. ממש לא משנה לי שהם קודרים להם שם למעלה בשלל צורות וגוונים או מציירים לעצמם פרצופים ודמויות על רקע אפור של שמיים.

 

אני איש של חורף. מאז ומעולם. אפילו השמש שאני הכי אוהב היא זאת שמפציעה לכמה רגעים ביום חורפי קר. שמש מלטפת, חמימה, נעימה, כזאת ששורטת בעדינות את הפנים, שמש כזאת שיש רק בחורף.

 

אני איש של שלוליות וגשם. איש של טיפות. ממש לא אכפת לי שהאדמה הפכה בוצית כי מי שיצליח לשחות בבוץ יצליח לשחות בכל מקום, ומי שלא ישקע יזכה בקשת.

 

אני איש של צעיפים ובגדים חורפיים. רגליים במגפיים. ארון הבגדים תמיד מציע לך מגוון אפשרויות רחב יותר, מעניין יותר, צבעוני יותר. קשת של בגדים, רק תבחר את החורף שלך...

לפני 8 שנים. 1 בפברואר 2016 בשעה 6:36

 

חש בעקביה חורצים תלמים תלמים בגבי,

כמו תרים אחר מקום להשתקע בו לנצח.

חש במבטיה ננעצים כלהבי סכינים בעורפי,

המסתמר בתחושת נינוחות חסרת הגיון טבעי.

חש ברשף  מילותיה המקפיאות את דמי,

שכמו עצר זרימתו לפקודתה.

 

מנסה להתפתל תחתיה אך מבטה מצמית...

משתרך אחריה...נכרך סביב עקביה...

כתולעת.