לפני 8 שנים. 27 באפריל 2016 בשעה 6:39
לפעמים אני פשוט מרגיש אילם. כל כך הרבה זמן שאין לי מה לומר לעולם.
אני מרגיש כמו בסרט שחור-לבן בלי שום משמעות.
קם, אוכל, עובד, ישן. שום דבר מעניין.
אין אפילו סערה אחת קטנה לרפואה.
ואני הרי איש של סערות, מכור לרעמים, עבדם של ברקים.
ההתרגשות ממני והלאה והשגרה הזו כל כך מאוסה עד שקניתי נעלי ספורט חדשות רק כדי לבעוט לה את הצורה.
המוזה התחפשה לשבלול ולך תשכנע אותה לצאת.
