הרהורים מהקומה השלישית

יש לי מעין סיוטון* שחוזר על עצמו בזמן האחרון. אני נוסע ברכב לאזור מחסנים כדי לאסוף משם דבר מה. הדרך לשם דרך עפר לא סלולה, והמקום כולו די פתוח כשמסביב עצים ושיחים. מאוד חשוך שם והאור היחיד בוקע דרך פנסי הרכב שלי. כנראה שאסוציאטיבית המקום מתקשר לי למקום מזמין צרות מהסוג שרואים בסרטי אימה, מה שמסביר את תחושת הפחד המציפה אותי ככל שאני מתקרב ליעד. כשאני מגיע למחסנים אני מעמיד את הרכב דלוק כדי שייתן לי מעט אור שיסלק את החושך המאיים הזה.

אולם הפעם קרה דבר שונה. הפעם הייתי מודע לכך שאני בחלום. הייתי במצב של נים לא נים והחלטתי שאני משתלט על הפחד והופך את החלום לחלום צלול. פשוט התחלתי לעוף לשמיים בעוצמה אדירה. הרגשתי איך אני מרחף. כל הגוף שלי היה קל ולמושג כוח כבידה לא הייתה משמעות כלל. עפתי גבוה עד לראש העמודים ואז פשוט התחלתי לדלג בקפיצות ענקיות מעמוד לעמוד. הרגשתי קל, כוחני ופשוט נפלא. תחושת הפחד המשתק נעלמה כליל כי היה לי ברור שאני בשליטה מלאה על החלום שלי. אין משמעות למה שעלול לקרות כי אני אחראי מעתה על החלום כשהכוח כולו בידיי. זה היה החלום הצלול הראשון שלי.

• אני קורא לזה סיוטון כי לא קורה לי שום דבר שם למעט תחושת הפחד הזאת שמאיימת לשתק אותי.