הרהורים מהקומה השלישית

"בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה." במדינה שכולה, שכולה טירוף ושידוד, אני כמה לאי של שפיות, לטיפה בים שכולה אומרת נורמטיביות. מלך אמיתי כבר לא נראה כאן ובטח טוב שכך, כי אלה, כדרכם של אלה, תמיד שוכחים את עצמם רגע לאחר שהתיישבו על הכס. את הכתר שלראשם, דרך אגב, הם זוכרים טוב מאוד. על שידוד מערכות בעיקר מדברים כאן, ובעיקר לפני יום הבוחר. זהו הזמן שתמיד יש מי שיזכור שגם אתה קיים, גם אם לא קיבלת ולו אות חיים אחד לרפואה במהלך קדנציה שלמה.

מה אני אגיד בוקה ומבולקה השתררה עד שאפילו האויב השתנה ושינה סדרים, אם כי לא עדיפויות: כך כמשל למד שעדיף לו לתפעל עצמו בשלט רחוק במקום להתפזר לחלקיקי איברים בגרסת "תמות נפשי עם פלשתים" לעניים. זה לא ממש משנה לאותו סרח עודף, שלא תמיד ברור אם הוא אכן עודף, שעל מצחו חקוק "בן מוות" באותיות של קידוש לבנה, ושזו רק שאלה של זמן או מקום או שניהם יחדיו, עד שהיד הארוכה והירוקה של הצבא להגנה תגיע גם אליו. מבחינתם, הוא אמיץ, מבחינתנו- הוא רכז של אשפה ומיץ. הכול שאלה של זווית הסתכלות ומאיזה צד של הגדר- אין גדר- אתה.

"בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" ואני כמה לכמה רגעים בודדים ונדירים גרסת הולנד, שבה החייל הכי קרבי שיש יושב בבר בחולצה פתוחה ושישיית בירות, שגמע או שתגמע, פרושה לפניו...