הרהורים מהקומה השלישית

זה השקט שקישט חדרי טירה מקושקשים, נרות מהבהבים בצהוב על רקע כינורות מנגנים העלאה באוב, שמורים בידי שומר סף או אביר נכסף, ומה ההבדל בכלל למעט שריון הקשקשים המשומש המשמש אבירי מסדר מסוגו?!

ובינות לכל אלה הפרינססה המשוררת , המפהקת, המסרקת שיערה הארוך, הגולש במורדות חמוקיה, מבקשת בקולה הנוגה- שם מתוך חדרה המשקיף על פני האופק המזדקר למרחוק, מבליט ביופיו מעשה ידי אדם- מראה גדולה שעל הקיר להיות היפה

או החיה

או החכמה

ושמא החמה

בכל העיר!

בעולם שכולו אגדות ודרקונים, מכשפות ושדונים, אש ולהבה, נהר ומים וחכמה, מפי זקנים שנותרו אחרונים, על מנת לשוב ולספר חזור ובאר, את דברי הימים ההם אודות אותה פרינססה אלמותית השבה לחיים מבין דפים מצהיבים עוד מעט ומרקיבים, הלוחשת, נושכת, ש ו ר פת   ב מ י ל י ם עורכת למען דורות באים, את ספר יומה האחרון.