הרהורים מהקומה השלישית

הגשם נוקש חורף בחלונות, בי"ת דילן מנסר בהוריקן משלו את תקרת הבית:

 עי"ן חזן, על תקן החבר שלא הפסיק לדבר ויצא היישר ממכונת הלהיטים של בי"ת סחרוף,

 ג'ינג' חתול פרסי כתום, מפריח באצילותו שיער מחמד,

והמיתולוגית מכולן, עי"ן מוסקוביץ, השטנית, בעלת העיניים הירוקות-חתוליות וחיוך שממיס גומות חן,

זו שחשבת שהנצח יסתיים לפני שתפסיק לאהוב אותה,

 אבדו בתהום הנשייה ואיתה אבדו התום והסרטים הרומנטיים

שהדגישו שושן אדום על הרקע האפור-לבן של החיים,

מותירים בפי רק שאלה אחת חסרת מרפא:

למה אני תמיד מתגעגע לעבר כשההווה נתקע?

רי"ש ווטרס צורח מעל החומה המנופצת שלו

האם מישהו יודע איפה היא היום?

ובדיסק הישן אל"ף בנאי נכסף לכנאפה המתוקה שלו,

יורה לאוויר עשרים שנה אחר-כך לא יראו אותי בעיר...