על החיים ועל המוות

אתמול בערב כיביתי סוף סוף את הטלויזיה.
הבנתי שעוד קצת חדשות ואקטואליה והאינפוזיה הזאת תהרוג אותי.
קל להתמכר לקולות, למראות, לעובדות, לפרשנויות ולא לשים לב איך מטפטף לך אל תוך הוריד עירוי רעיל.
אז לא תודה. אני לא מעוניין לשמוע עוד כמה משאיות תחמושת הפצצנו וכמה משגרים יצאו מכלל פעולה.
ובטח לא כמה חיילים נהרגו.
לא מעוניין בעדכונים מהשטח.

24 שעות אחרי, למעט שני משלוחי המנות של נסראללה היום, אני מתחיל להתאושש. כמעט מתלוצץ עם רופאיי.

מקווה שיהיה טוב יותר.
שהסבל בישראל, בלבנון ייפסק.
שהחיילים ישובו בשלום לבסיסם ולבתיהם.
שהשפיות ואהבת החיים תנצח.
שיהיה שלום.
די. נמאס.